שאלה
היי,
אני מדריכה בבני עקיבא את שבט מעפילים (כיתה ז) ועלתה לי שאלה בקשר לשמירת נגיעה.
חניכים שלי עוד לא עברו בר מצווה אלא יעברו רק בהמשך השנה ואני לא יודעת האם אני יכולה לגעת בהם או לא.
מצד אחד הם עוד לא עברו בר מצווה אבל מצד שני הם יעברו בהמשך השנה ואני לא יכולה לעקוב אחרי כל אחד ולבדוק אם הוא עבר בר מצווה.
בנוסף, זה יהיה מוזר אם אני אתחיל ככה וכשיעברו בר מצווה אני אשמור מהם.
הם עדיין די קטנים ואין להם את השיח על שמירת נגיעה (הם רגילים להיות קטנים והם מביאים לי חיבוק...) ואני בהתלבטויות מה לעשות.
עוד דבר זה ששני המדש"ים שלי לא שומרים נגיעה, וכשנרצה לדבר על זה עם החניכים (עם הבנות אין בעיה) אני לא יודעת איך נעשה את זה כי בדרך כלל המדריכות מדברות עם הבנות והמדריכים עם הבנים.
תשובה
שלום לך.
ראשית, יישר כח על השאלה שלך המעידה על הקפדתך בקיום מצוות, מעבר לעובדה שהדרכה בתנועת נוער היא התנדבות חשובה למען ילדי ישראל, אני חושב שהחניכים שלך כבר זכו שיש להם מדריכה צדיקה כמוך.
את שואלת, כיצד להתנהג עם החניכים שעוברים או יעברו את גיל המצוות במהלך השנה ויצטרכו לשמור נגיעה? והשאלה השנייה היא מה לעשות עם המדריכים הצעירים, שלא שומרים נגיעה, כשתרצו יחד לדבר איתם על כך?
נשתדל לענות לפי הסדר:
שמירת נגיעה
לצערי אנשים חושבים ששמירת נגיעה היא מידת חסידות. צריך לדעת ששמירת נגיעה היא חובה גמורה מהתורה כמו שמירת שבת או שמירת כשרות. מדוע היא קיימת? שמירת הנגיעה, מעבר לחובה מהתורה- "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה"- נועדה לבנות דבר חשוב מאוד בעם ישראל. הרי קשר זוגי שנבנה רק על בסיס מגע (אפילו קטן כמו להחזיק יד או נשיקה קטנה), מדלג על השלב החשוב כל כך שנקרא קשר נפשי. ייתכן ובני זוג יאהבו אחד את השני מבחינה גופנית למרות שיש ביניהם תהום עמוקה מבחינה נפשית. לכן התורה מלמדת אותנו שכדי לבנות קשר עמוק, מְסַפֵּק וארוך טווח חייבים ללכת לפי הסדר. להתחיל מבפנים - מחיבור עמוק ויציב של הנפש, ורק כשלב המשך יבוא המעגל החיצוני של החיבור הפיזי.
לעניות דעתי, הדוגמא הטובה ביותר לחניכים שלך בעניין הזה הוא את. כשתשמרי מהם נגיעה החל מעתה, הם יבינו שהם נכנסו לשלב חשוב בחייהם, בו הם בונים את נפשם כך שעם השנים הנפש שלהם תוכל לקלוט קשר נפשי עמוק עם המין השני. מן הסתם הדבר יעורר שאלות מצידם, ותוכלי לדבר איתם על כך. זו יכולה להיות פתיחה מעולה בנושא. לכן אני ממליץ לך, גם מבחינה הלכתית, להתחיל ולשמור מהם נגיעה, בלי להבדיל מי עשה בר מצווה ומי לא.
אני אוסיף כאן עוד נקודה חשובה. לדעתי, במידה והדבר יתאפשר, רצוי מאוד שלחניכים בגיל זה יהיה מדריך ולא מדריכה. כדאי להתייעץ על כך עם הקומונרית.
מדריכים שאינם שומרים נגיעה
מדריכים שאינם שומרים נגיעה עם בנות, לא יוכלו לדבר על הנושא הזה עם החניכים שלהם. כדי להעביר נושא מסוים, כל נושא, צריך לחיות את הנושא, לתת את ההרגשה שהנושא מאוד חשוב בחיים שלכם. ואם הם אינם מרגישים שהנושא הזה חשוב (וחבל), הם לא יוכלו לדבר על כך עם החניכים. כמו שאדם מעשן לא יוכל לדבר עם התלמידים שלו על חומרת העישון ועל נזקיה, או כמו שאדם מחלל שבת לא יוכל לדבר על קדושת השבת. הדוגמא האישית היא מאוד מאוד חשובה כאן. לכן רצוי שמדריך אחר, שבוודאי שומר נגיעה, ידבר איתם על כך. אני ממליץ להזמין נער או אדם בוגר שמקפיד על כך, ושהוא יעביר פעולה בנושא.
מאחל לך שתזכי להאהיב שם שמיים, ותזכי להנחיל תורה וקדושה בעם ישראל!
בהצלחה,
אבי