שמירה בין בשר לחלב

בשו"ע יורה דעה סימן פט סעיף א כתוב:
"אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין:

הגה ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג, ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה)
והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנתת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה
ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות:

בשולחן ערוך והרמ"א לעיל מובאים כל המנהגים ואתה רואה שלמעשה לדעת השולחן ערוך אין הרבה אפשרויות אלא שש שעות, ולדעת הרמ"א יש כמה מנהגים והוא אומר על שש שעות וכן ראוי לעשות.

ובש"ך שם ס"ק ה כתב על טעם המחלוקת
"טעם פלוגתתן דאיתא בש"ס פרק כל הבשר בחולין דאחר בשר אסור לאכול גבינה "עד סעודה אחרת" ודעת סברא הראשונה דהיינו מכדי זמן סעודת הבקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות וסברת היש אומרים דמיד כשסילק ובירך - מיקרי "סעודה אחרת".