שאלה
שלום כבוד הרב,[לא יודעת אם אתה המתאים לזה אבל..]לצערי בזמן האחרון אני מרגישה עצבות גדולה,אני ממש רוצה לשמוח אבל דווקא כל פעם שאני מנסה להתקרב לקב"ה אני מרגישה עצובה,שום דבר לא משמח אותי,ודווקא באופן מוזר הדברים החומריים יותר משמחים אותי מאשר הדברים הרוחניים,כמובן שניסיתי להבין את מקור הבעיה אבל זה עדיין בטיפול,רציתי לשאול אם זה בסדר להשתדל לעסוק יותר בדברים שישיחו את דעתי מהעצבות למרות שהם חומריים או שדווקא צריך כן לנסות ולהתקרב לה' למרות שזה יותר מעציב אותי..אשמח לתשובה,כל טוב=]]
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את משקפת גישה מאוד נכונה ומאוד בריאה - לשלב את ההתקרבות אל ד' עם שמחה. זה המאמץ הראוי והנכון.
בכלל, אין להיבהל מעיסוקים חומריים, היהדות לא מתרחקת ולא מזלזלת בחומר. הדבר השלם מכיל גם חומר וגם רוח - גוף ונפש. האיזון ביניהם לא צריך להיות מחולק בכל רגע :חצי חומרי וחצי רוחני. יש תקופות של פעילות חומרית יותר שהיא הכנה או תוצאה של תקופות אחרות, רוחניות.
יותר מכך,
לא תמיד קל להבחין בין חומריות ורוחניות:
אפשר להיות מנותקים בפועל מהחומר אבל הראש והלב נמצאים במקום מאוד ארצי (עסוקים בענייני גאווה, שליטה, התנשאות...).
אפשר להיות שקועים בחומר (טיולים, ריקוד, אמנות...) והראש נמצא במקומות מאוד שמימיים...