שאלה
בס"ד
כתבת שיש איסור לכנות אדם והוא יורד לגיהנום ולא עולה. אך למשל אותי מכנים בכל מיני כינויים, ואני לא נפגעת, אלא ההפך, זה דווקא מצחיק אותי ומחמיא לי.
האם זה מותר?
חוץ מזה, סבתא שלי מוסיפה לנכדים את האותיות ל"ה בסוף השם לדוגמה יוסלה. ואנחנו לא מרגישים נפגעים בגלל שזאת סבתא שלנו ואנחנו מרגישים טוב עם זה. האם יש בעיה?
גם אצלינו בשבט למשל כל אחד כמעט מכנה את חבריו, אבל זה לא לגנאי וכולם צוחקים (ואם יש כמה מעטים שעלולים להפגע-ואפשר להבחין בזה, בעיקר בגלל שאילו לא כינויי גנאי, מיד נבקש סליחה. יש למשל מדריכים ששאלו אותי אם אני מסכימה שיקראו לי בכינוי מסויים והסכמתי.
תודה רבה וסליחה על הטרחה
תשובה
בס"ד
הדגשתי שהיורד לגיהנום ולא עולה - זה מדובר בכינוי גנאי לחברו.
כל הכינויום האחרים שראוי להמנע מהם - הם כאלה שיש בהם חשש לגנאי. או גנאי מסווה.
אבל בחברה שכולם מכנים את כולם יש בהחלט חשש שמישהו יפגע ויפחד לפתוח את הפה שלא יפלט מהחברה.
אולי את מקובלת בחברה ולא איכפת לך, את יכולה לספוג כינוים. זיכרי שיש כאלה שלא מסוגלים לספוג כינוים.
עדיף לא להגיע למצב הזה.
גם בכינויי סבתא: יוסלה וכד' צריך לזכור שיש הבדל בין סבתא לשאר אנשים. כשהיא קוראת זה חיבה כשהמורים קוראים לתלמיד בשם יוסלה הוא מאוד עלול להפגע. זה עלול להיות לגנאי.
וכפי שכתבתי בתשובה הקודמת, גם מה שהוא "לא גנאי" היום - יכול להיות גנאי מחר. ואת\ה הקורא\ת בשמו של אותו אדם עלולים לחטוא בשתים. א-לפגוע בו בלי משים. ב- אחרים עלולים ללמוד מכם ולפגוע בו או באחרים.
לכן.
למה לנו הספק צרה הזו?
בואו נחמיר בדיני "בין אדם לחברו" כמו בדיני "בן אדם למקום".
כמו שלא נאכל "ספק חזיר" - כך לא נכנס ל"ספק עלבון"
הדינים הללו הם לא פחות חשובים. הם כל התורה כולה.