שאלה
שלום מורנו כבוד הרב,
למדנו הבוקר בהלכות שמי שמסתפק אם אמר "ותן טל ומטר" - אחרי שעברו שלושים יום, חזקה עליו שאמר כראוי.
השאלה היא אם יש אדם ששכח בחלק מהפעמים, או שהחסיר תפילות חלילה,
האם צריך לחשב בדקדוק 90 תפילות או שאחר 30 יום הדין שווה אצל כולם?
תודה
תשובה
שלום וברכה,
ברוכים תהיו על לימודם הקבוע מדי יום, יהי רצון שתתמידו בו ובלימוד בשבת.
הלכה למעשה בקצרה - בסוף התשובה.
אכן כפי שכתבת, דין זה מובא בשו"ע סימן קיד ומקורו בתלמוד הירושלמי (ריש מסכת תענית): "בימות החמה, אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא, עד ל' יום בחזקת שהזכיר הגשם, וצריך לחזור".
למרות שמקור הדין בהזכרת גבורות גשמים, הביאו הפוסקים דין זה בפשטות גם בדין שאילת גשמים.
ויש לשאול- מה יש באותם 30 יום שמרגיל את הלשון?
בהמשך דברי השו"ע הוא כותב "אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ' פעמים, כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור".
מוכח מדבריו שהסיבה לשלושים יום היא בעקבות הרגל הלשון בתשעים פעמים, ואפשר להרגיל גם באופן מלאכותי 90 פעמים.
לפי זה לכאורה, מי ששכח, ייאלץ להשלים את הפעמים שהחסיר, אם על ידי תפילות נוספות אם על ידי חזרה מלאכותית על "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" כמה פעמים.
לשאלה זו התייחס המשנה ברורה באותו סימן (קיד) בס"ק לז:
כתב הט"ז אם שגג או פשע באיזה יום או יומים מאלו הל' יום ולא התפלל כלל, מ"מ לא הורע חזקתו על ידי זה, ואין צריך להשלים כנגד זה יום אחר.. ועיין במחצית השקל ובספר מאמר מרדכי ובדה"ח שכולם מפקפקים בדינו של הט"ז.
כמו הט"ז פסק גם הגר"א. וכ"כ החיד"א (קשר גודל סי' י"ד סקט"ז) וכ"כ פסקי תשובות שם.
ודעה אמצעית כתב הבן איש חי (רב פעלים חלק ב סימן יז) בשם אוהל יצחק: "כלל העולה: דבשלושים יום תליא מלתא, ואם רגל על לשונו קודם שלשים יום לא אמרינן ידון כמוחזק, או אם הכיר בעצמו שאף לאחר שלושים יום עדיין לא הוחזק לא אמרינן דידון כאלו לא הוחזק, אלא דבשלושים יום תליא מילתא ונידון אז לעולם כמוחזק".
אך הוסיף שם שיחזור בתורת נדבה. וכן נראה לי.
אלא שהביא באשל אברהם (בוטשאטש): "אם הרגיש בג' פעמים רצופים שלשונו בטעות יש לומר שאין מועיל צ' פעמים רצופים, ואולי גם אחר ל' יום יש חשש בכך".
אותו אדם שעוד לא התרגל, מתי ישוב להיות דינו כמו כולם? נראה לי לומר במקרה כזה ששלוש פעמים שכח, אחרי 30 יום, יכול לבחון האדם עצמו אם כבר הורגל לשונו, ומאז כשמסתפק לא יחזור. (מקור: עיקרי הד"ט סי' ה' אות נ"ב )
לכן למעשה: אם שכח כמה פעמים בתוך שלושים יום, כשיגיע יום השלושים הרי הוא ככל אדם ומעיקר הדין אם מסתפק אין צריך לחזור וסומך על רגילות הלשון. וטוב אם ירגיל את עצמו בכמה פעמים באופן מלאכותי "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו". ואם רוצה להחמיר, יחזור להתפלל בתורת נדבה.
יהי רצון שישפיע עלינו בורא עולם שפע גשמי ברכה ונדבה אמן.