שלום בית

שאלה

שלום כבוד הרב.אני בן 30 ואשתי בת 29 נשואים קרוב לשלוש שנים, עדיין ללא ילדים.אני בא מבית חילוני-מסורתי ואשתי באה מבית מפוצל - האב חזר בתשובה לפני יותר מ-30 שנה, ואילו האם נושאת מטענים וכעסים מהעבר על נושא החזרה בתשובה של האב, למרות זאת חיים הם בשלום ברוך השם,

כאשר אני התעוררתי לתשובה לפני כשנה וחצי, חלה באשתי התנגדות עזה להחלטתי לשמור את השבת. לאחר מריבות מרובות, בכיות וטלטלות שעברנו, ברוך השם שנתן לנו אהבה, חברות טובה וכבוד הדדי, הצליח השם דרכינו ונתן בידינו להתגבר על המכשול ולחיות בשלום. אני שומר את השבת והולך לבית הכנסת, ואשתי מכבדת אותי אך נוסעת לבדה או עם חברותיה מפעם לפעם, במיוחד כאשר היא מרגישה "חנוקה" או "משתגעת מלשבת בבית ביום כל כך יפה במקום לטייל" כדבריה.לפני שקיבלנו החלטה בוגרת האם להמשיך בנישואים ולהתקדם בעזרת השם לקראת הבאת ילדים, הצבתי בפני אשתי את התנאי האחרון (כך הבטחתי לה) והוא - טבילה ושמירת ימים נקיים. צעד זה היה קשה מאוד, היא טענה שהיא איננה מאמינה בזה בכלל. היא ראתה במושג "טמאה" כזלזול כלפי האישה,כדבר שאינו רלוונטי לימינו כיום, ולצערי היא רואה בהלכה כמשהו שלא התקדם ולא מתחשב בקדמה ובימים המודרניים כיום. כיוון שברור היה לי לאחר התייעצות עם ברי סמכא ולאחר קריאה על חשיבות הנושא ועל חומרת הנושא, לא וויתרתי וכמעט שנפרדנו, אך שוב, לאחר שיתוף שם שמיים בצערי, באה הישועה ולאחר התייעצות עם יועצת זוגית שטענה שיש לי ולאשתי מערכת יחסים מדהימה המבוססת על אהבה וכבוד, השתכנעה אשתי והסכימה לספור ימים נקיים ולטבול (אומנם בים ולא במקווה), אך זהו צעד עצום ומשמעותי מבחינתי.אך ישנם דברים שהם הקו האדום מבחינתה (ואני מקווה ומתפלל שבעתיד נראה עין בעין גם באלו) - היא איננה מוכנה לשמוע על הרחקות בזמן הנידה, איננה מוכנה לשמוע על להפסיק ללכת לקולנוע (לכן אני יושב איתה בסרט פעם בחודש ועוצם עיניים ברובו מבלי שתשים לב), היא איננה מוכנה לשמוע שלא נלך יחד לבריכה מעורבת (לכן גם כאן רוב הזמן נאלצתי ללכת עם עיניים ברצפה וגם בבריכה נאלצתי רוב הזמן לעצום עיניים ולהרכין ראש על המרפקים בעוד גופי במים). לגבי ההרחקות, כיוון שאין לי ברירה והבטחתי לה שאת זה לא אדרוש, כל שנותר לי הוא להתפלל שתשוב היא בתשובה ותראה איתי עין בעין בנושאי ההלכה. עלי לציין כי ברוך השם אנו חיים בזוגיות טובה, בחבר

תשובה