שיר השירים.

שלום

הגמ' בסוף סנהדרין אומרת שמי שעושה את שיר השירים כמין זמר מביא רעה לעולם.

הרב קוק ביאר (על פי המדרש) ששיר השירים הוא שיר השייך למדרגת קודש הקודשים.
ה'קודש' היא המדריגה בה אנו פורשים מה'חול' על מנת להתקדש. בעיקר מה ש'אסור' לנו.
אך 'קודש הקודשים' היא המדריגה בה אנו מגיעים אל החול מתוך מעמקי הקודש, לא מתנגדים לחול אלא רואים בחול ביטוי לקודש. המיניות היא התכונה המבטאת ביותר את עומק הקודש, שכן 'ביום חתונתו- זה יציאת מצריים, וביום שמחת ליבו- זה מתן תורה' יחסינו עם ד' הומשלו ליחסי חתן וכלה.

מדריגת קודש הקודשים היא עליונה מאד, ומצריכה הרבה עומק.
דוד המלך, היה מסוגל לשיר 'בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם' ולראות בזה ביטוי ל 'אשרי העם שד' אלוקיו'.

אנו איננו במדרגתו העליונה.
אך הדור שלנו מוכשר בעקרון -כדברי הרב קוק- למדריגת קודש הקדשים ולא למדריגת הקודש בלבד.

לכן, שיר בעל ביטויים מיניים עזים כשיר השירים, ראוי להקרא בזהירות, בבית הכנסת, בקדושה עליונה, לבל ניפול לצדידים הגסים של המיניות, אלא נראה בה ביטוי לחיבור האלוקי לעולם.

בע"ה עוד יבואו ימים בהם נתקדש ויכתבו שירים כאלו מתוך קדושה, ונוכל לשיר אותם בבטחון - 'משחרב הבית פסק שיר יפה ביופיו', דהיינו שיר השר על יופי החיים. אך כשיבנה הבית, ישוב המצב של שיר 'יפה ביופיו'.

כל טוב