שימוש ברכוש חבר בלי רשות - שבודאי יסכים

בס"ד

על פי ההלכה רמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק ג הלכה טו) "השואל שלא מדעת הבעלים - הרי זה גזלן"
וכתב בקצור שו"ע (קפח) "ואם יודע בבירור שאין המפקיד מקפיד עליו - מותר" ומקורו בשו"ע (אורח חיים סימן יד ד) שכתב ""מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת".
והעיר הרמ"א "והוא הדין בתפילין, אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו".

טעם הענין הוא הערכתינו את המצב "דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה" - נוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו. ולכן מותר לקחת טלית ותפילין - אעפ"כ בספרי קודש אסור כי אנשים מקפידים שמא יקרעו. וספרים כידוע היו פעם דבר יקר מאוד.

והעיר המשנה ברורה שם ואמר שיש כמה הגבלות על כך
1- דוקא באקראי אבל בקביעות אסור.
2- ואפילו באקראי דוקא באותו מקום אבל להוציאו מביתו לבית הכנסת או איפכא - אסור, דאפשר שמקפיד עליו והוי "גזל".
3- ראוי ליזהר כשבעליו עמו שישאלנו ואין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו בקל.
4- וכל שכן אם יודע בו שהוא מקפיד.

הנך רואה שאפילו בדבר שאנחנו משערים שהוא יסכים - כמה וכמה הגבלות יש בענין. ואעתיק לך מה שכתב הבן איש חי (פרשת לך לך הלכה ו) על כך:
"בזמן הזה חזינן רובא דעלמא קפדי (רואים שרוב האנשים מקפידים) שלא ילבשו אחרים ציצית ותפילין שלהם, ולכן אין ליקח מן השמש ציצית ותפילין של אחרים שלא מדעת בעלים, אלא אם כן יודע השמש בבירור שהבעלים לא קפדי, ואין כל הדעות שוות בדברים אלו הלא גם אנכי מכיר בעצמי דאנא מאינשי דקפדי בזה ובטעמים שונים"

מעיד הבן איש חי על עצמו שהוא מקפיד בענין זה מטעמים שונים. ולא כאן המקום לדון מהם הטעמים = העיקר שהוא מקפיד.

ולכן כיון ש"שואל שלא מדעת" נחשב על פי ההלכה כ"גזלן" לא כדאי להכנס להשערות מעין אלו.
בודאי בעוגות שאינם "שאלה" לפרק זמן קצר.
אתה אוכל את העוגה - אחת ולתמיד!!
זה לא "שאלה" - זה ממש אסור.

אפילו אתה משער שהוא יסכים בודאות לכך - אין הדבר ברור כלל וכלל, אולי הוא יבוא רעב ויחפש את העוגה וימצא שאיננה ויכעס - בצדק.
נכון שאם אחר כך תאמר לו שהיית מאוד רעב ואכלת אותה הוא יתפייס (אולי) - אבל כבר היית "גזלן" למשך איזה זמן.

גם לגבי המים הקרים של חברך התשובה היא כנ"ל כיון שברגע שחברך לקח את המים מהברז של הישיבה - הם כבר שלו ולא של הישיבה. וחזר הדין להיות כמו בעוגה שלו.


בהצלחה