שדים ורוחות

חכמינו מספרים שכשאדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת במקום לכעוס על עצמו, הוא כעס על אשתו והתרחק ממנה מאה ושלושים שנה. באותם שנים הוא לא היה יכול ללדת ילדים כמובן, אבל התאוה בערה בו והוא "ילד" יצורים רוחנים חסרים. יצורים שאין להם קיום כיון שנולדו בלי אשה. יצורים כאלה כמובן שלא עושים דברים שיש להם קיום בעולם.
היצורים הללו הם "שדים ורוחין ולילין". אני לא ראיתי אותם אבל בגמרא מסופר עליהם קצת. ושמעתי שגם בדורות האחרונים היו כאלה שנפגשו איתם.
אנחנו בדרך כלל רואים חסרון בעובדה שנפגשים עם שדים, כיון שכאמור הם "יצורים חסרים" ואביא לך מה שאמרו בגמרא על כך בגמרא (מסכת מעילה יז) איך נפגש רבי שמעון בר יוחאי עם אחד השדים ששמו היה "בן תמליון" ואיך שהוא לא כל כך ראה בזה כבוד גדול אבל השתמש בשירותיו המפוקפקים:
"פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹֹּא יִשְׁמְרוּ שַׁבָּת, וְשֶׁלֹֹּא יִמּוֹלוּ בְנֵיהֶם, וְשֶׁיִבְעֲלוּ נִדּוֹת. הָלַךְ רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִיסְטְרוּבְּלִי וְסִפֵּר קוּמִי, (כמו רומאי) וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָהֶם. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב יַעֲנִי אוֹ יַעֲשִׁיר? אָמְרוּ לֵיהּ, יַעֲנִי. אָמַר לָהֶן, אִם כֵּן לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְשַׁבָּת - כְּדֵי שֶׁיַעֲנוּ. אָמְרוּ, טָבִית. אמרו ליבטלו וּבִטְלוּהָ, חָזַר וְאָמַר לָהֶן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב - יַכְּחִישׁ אוֹ יַבְרִיא? אָמְרוּ לוֹ, יַכְּחִישׁ. אָמַר לָהֶן, אִם כֵּן יִמוֹלוּ אֶת בְּנֵיהֶם לִשְׁמֹנָה יָמִים כְּדֵי שֶׁיַכְּחִישׁוּ. אָמְרוּ, טָבִית. אָמַר, בַּטְלוּהָ. חָזַר וְאָמַר לָהֶם, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַרְבֶּה אוֹ יִתְמָעֵט? אָמְרוּ לֵיה יִתְמַעֵט. אָמַר לָהֶן, אִם כֵּן לֹא יִבְעָלוּ נִדּוֹת. אָמְרוּ, טָבִית. אָמַר, בַּטְלוּהָ. הִכִּירוּ בוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי - הֶחְזִירוּם.
אָמְרוּ, מִי יֵלֵךְ וְיִבַטֵל אֶת הַגְּזֵרָה? יֵלֵךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי - שֶׁהוּא מְלוּמָד בְּנִיסִים,,,, יָצָא לִקְרָאתוֹ בֶן תְמַלְיוֹן, אמר: רְצוֹנְכֶם אָבֹא עִמָהֶם? בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, מַה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית אַבָּא, נִזְדַמֵן לָה מַלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֲנִי אֲפִלוּ לֹא פַּעַם אַחַת? יָבֹא הַנֵס מִכָּל מָקוֹם.
קָדִים הוּא עַל בְּבְרַתֵיהּ דְּקֵיסָר, (הקדים השד ונכנס בביתו של הקיסר) כִּי מָטָא הָתָם, אָמַר: , בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא, בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא, כֵּיוָן דְּקָרוּ לֵיהּ - נַפִיק, (כשהגיע רשב"י לשם אמר לשד שיצא מהבת של הקיסר ויצא) אָזַל אָמַר לָהֶן, שְׁאִילוּ כָּל מַה דְּאִית לְכוֹן לְמִשְׁאָל (אמר להם הקיסר – בקשו שכר מה שתרצו) וְעַיְילִינְהוּ לְגִינְזָא לִשְׁקוֹל כָּל דְּבָעוּ. (עול) אַשְׁכְּחוּ לְהַהִיא אִיגַרְתָא, שַׁקְלוּהָ, קְרָעוּהָ. (נכנסו לאוצר המלוכה ולקחו את כתב הגזירה וקרעו אותו)
בקיצור העיסוק עם שדים אינו ראוי לנו. בודאי בזמן הזה שהוא זמן גאולה ובודאי בארץ ישראל. שכוחות הטומאה נחלשו בעולם. וכמו שכתב הבן איש חי בספרי ההלכה שלו. שככל שאנו מתקדמים לקראת הגאולה נחלשים כוחות הטומאה ומתרבים החיים בעולם.
יש בגמרא גם סיפור על שלמה המלך ששלט על השדים ושם מסופר על כוחם הגדול של השדים ועל המלך שלהם אשמדאי. ואיך ששלמה שיעבד אותו. ואיך אשמדאי הערים עליו. אעתיק לך את הסיפור בארמית. ואם תרצי לראות במפרשי הגמרא תוכלי לראות הסבר על מה שלא תביני.
מסכת גיטין מד
"וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֻתוֹ - אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה" וְגוֹ'. אָמַר לְהוּ לְרַבָּנָן, הֵיכִי אִיעָבִיד? (אמר) אַמְרֵי] לֵיהּ, אִיכָּא שָׁמִירָא דְּאַיְיתֵי מֹשֶׁה לְאַבְנֵי אֵפוֹד. אָמַר לְהוּ, הֵיכִי אִשְׁתַּכַּח? אַמְרֵי לֵיהּ, אַיְיתִי שִׁידָה וְשִׁידָתִין, כַּבְשִׁינְהוּ אַהֲדָדֵי, אֶפְשָׁר דְּיַדְעֵי וּמְגַלוּ לָךָ. אַיְיתִי שִׁידָה וְשִׁידָתִין, כַּבְשִׁינְהוּ אַהֲדָדֵי, אַמְרֵי, אֲנָן לָא יַדְעִינָן, דִּילְמָא אַשְׁמְדַאי - מַלְכָּא דְּשִׁידָי יָדַע. אָמַר לְהוּ, הֵיכָא אִיתֵיהּ? אַמְרֵי לֵיהּ, אִיתֵיהּ בְּטוּרָא פְּלָן. כַּרְיָא לֵיהּ בִּירָא, וּמַלְיָא לֵיהּ מַיָּא, וּמִכַסְיָא בְּטִינְרָא, וַחֲתִימָא בְּגוּשְׁפַּנְקֵיהּ, וְכָל יוֹמָא סָלִיק לִרְקִיעָא, וְגָמַר מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְנָחִית לְאַרְעָא, וְגָמַר מְתִיבְתָּא דְּאַרְעָא, וְאַתִּי סַיָיר לֵיהּ לְגוּשְׁפַּנְקֵיהּ, וּמְגַלֵּי לֵיהּ, וְשָׁתִי וּמְכַסֵּי לֵיהּ וְחָתִים לֵיהּ וְאָזִיל: שַׁדְּרֵיהּ (ליה) לִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, יָהִיב לֵיהּ שׁוֹשִׁילְתָּא, דַּחֲקִיק עֲלָהּ שֵׁם, וְעִיזְקְתָא דַּחֲקִיק עֲלָהּ שֵׁם, וּגְבִיבֵי דְּעַמְרָא, וְזִיקֵּי דְּחַמְרָא. אָזַל, כָּרָא בִּירָא מִתַּתָּאִי, וְשַׁפִינְהוּ לְמַיָּא, וְסַתְמִינְהוּ בִּגְבָבֵי דְּעַמְרָא, וְכָרָא בִּירָא, מֵעִילָאִי וְשַׁפְיכִנְהוּ לְחַמְרָא, וְטַמִינְהוּ. סָלִיק יָתִיב בְּאִילָנָא, כִּי אָתָא - סַיְירֵיהּ לְגוּשְׁפַּנְקָא, גַּלְיֵיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ - חַמְרָא. אָמַר, כְּתִיב, (משלי כ) "לֵץ, הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם". וּכְתִיב, (הושע ד) "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב", לָא אִשְׁתִּי. כִּי צָחִי - לָא סַגְיָא לֵיהּ, אִישְׁתִּי, רָוָא וְגָנָא. נָחִית, אָתָא, שָׁדָא בֵּיהּ שׁוֹשִׁלְתָּא, סַתְּמֵיהּ, כִּי אִיתְעַר, הֲוָה קָא מִיפַרְזֵל. אָמַר לֵיהּ, שְׁמָא דְּמָרָךְ עֲלָךְ. כִּי נָקִיט לֵיהּ וְאָתָא, מָטָא דִּיקְלָא חַף בֵּיהּ שַׁדְיָהּ. מָטָא לְבֵיתָא שַׁדְיָהּ. מָטָא גַּבֵּי כּוּבָא דְּהַהִיא אַרְמֶלְתָּא, נַפְקָא (היאי) [דף סח ע"ב] חַנְנָא לֵיהּ, כָּפָא לְקוֹמְתֵּיהּ מִינֵיהּ, אִיתְבַּר בֵּיהּ גַּרְמָא, אָמַר, הַיְינוּ דִּכְתִיב, (משלי כה) "וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם". חָזָא סַמְיָא דַּהֲוָה קָא טָעִי בְּאוֹרְחָא - אַסְקֵיה לְאוּרְחֵיהּ. חָזָא רַוְיָא דַּהֲוָה קָא טָעִי בְּאוֹרְחָא - אַסְקֵיה לְאוֹרְחֵיהּ. חָזָא חֶדְוָתָא דַהֲווּ קָא מְחַדְדֵי לָהּ - בָּכָה, שַׁמְעֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַהֲוָה קָאָמַר לֵיהּ לְאוּשְׁכְּפָא, עָבִיד לִי מְסָאַנֵי לְשֵׁב שְׁנֵי - אַחִיךְ. חָזָא הַהוּא קַסְמָא דַּהֲוָה קָסִים - אַחִיךְ. כִּי מָטָא לְהָתָם, לָא עַיְילוּהָ לְגַבֵּיהּ דִּשְׁלֹמֹה עַד תְּלָתָא יוֹמֵי. יוֹמָא קַמָא אָמַר לֵיהּ, אַמַאי לָא קָא בָּעִי לִי מַלְכָּא לְגַבֵּיהּ? אָמְרוּ לֵיהּ, אַנְסֵיהּ מִשְׁתְּיָהּ - שָׁקַל לְבֵינְתָּא אוֹתִיב אַחֲבֶרְתָּהּ. אַתּוּ אָמְרוּ לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה, אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר לְכוּ - הָדַר אַשְׁקִיוּהָ.
לְמָחָר אָמַר לְהוּ, וְאַמַאי לָא קָא בָּעִי לִי מַלְכָּא לְגַּבֵּיהּ? אָמְרוּ לֵיהּ אַנְסֵיהּ מֵיכְלָא. שָׁקַל לְבֵינְתָּא מֵחֲבֶרְתָּה אוֹתְבָהּ אַאַרְעָא. אַתּוּ אָמְרוּ לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה, אָמַר לְהוּ, הָכִי אָמַר לְכוּ - נְגוֹדוּ מִינֵיהּ מֵיכְלֵיהּ. לְסוֹף תְּלָתָא יוֹמֵי עַיֵיל לְקַמֵּיהּ, שָׁקַל קַנְיָא וּמָשַׁח אַרְבָּעָה גַּרְמִידֵי, וְשָׁדָא קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ, מִכְדִי, כִּי מַיִית הַהוּא גַּבְרָא, לֵית לֵיהּ בַּהֲדֵין עָלְמָא אֶלָּא אַרְבָּעָה גַּרְמִידֵי, הַשְׁתָּא כְּבַשְׁתֵּיהּ לְכוּלֵי עָלְמָא, וְלָא שָׂבַעְתְּ עַד דִּכְבַשְׂתָּן נַמִי לְדִידִי? אָמַר לֵיהּ, לָא קָא בָּעִינָא מִינָךְ מִידֵי, בָּעִינָא דְּאִיבַּנְייֵהּ לְבֵית - הַמִּקְדָּשׁ, וְקָא מִיבָּעֵי לִי שָׁמִירָא. אָמַר לֵיהּ, לְדִידִי לָא מָסַר לִי, לְשָׂרָא דְּיַמָא מְסִירָא לֵיהּ, וְלָא יָהִיב לֵיהּ אֶלָּא לְתַּרְנְגוֹלָא - בְּרָא - דִּמְהֵימָן לֵיהּ אַשְׁבוּעָתֵיהּ. וּמַאי עָבִיד בֵּיה? מַמְטִי לֵיהּ לְטוּרֵי דְּלֵית בְּהוּ יִשּוּב, וּמָנַח לְהוּ אַשִׁינָא דְּטוּרָא, וּפָקַע טוּרָא, וּמִנְקִיט מַיְיתִי בִּיזְרָנֵי דְּאִילָנָא וְשַׁדִי הָתָם, וַהֲוֵי יִשּוּב. וְהַיְינוּ דִּמְתַרְגְמִינָן, "נַגַר טוּרָא". בָּדְקוּ קִינָא דְּתַּרְנְגוֹלָא - בְּרָא דְּאִית לֵיהּ בְּנֵי, וְחַפְיוּהָ לְקִינֵיהּ זוּגִיתָא חִיוַרְתִּי, כִּי אָתָא בָּעִי לְמֵיעַל וְלָא מָצִי, אָזַל אַיְיתִי שָׁמִירָא, וְאוֹתְבֵיהּ עִילוּיֵהּ, רָמָא בֵּיהּ קָלָא, שַׁדְיֵיהּ, שַׁקְלֵיהּ, אָזַל חָנַק נַפְשֵׁיהּ אַשְׁבוּעָתֵיהּ:
אָמַר לֵיהּ בְּנָיָהוּ, מַאי טַעְמָא, כִּי חָזִיתֵיהּ לְהַהוּא סַמְיָא דַּהֲוָה קָא טָעִי בְּאוֹרְחָא - אַסִיקְתֵּיה לְאוֹרְחֵיהּ? אָמַר לֵיהּ, מַכְרְזֵי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא דְּצַדִּיק גָּמוּר הוּא, וּמַאן דְּעָבִיד לֵיהּ נְיָח נַפְשֵׁיהּ - זָכִי לְעָלְמָא דְּאַתֵּי. וּמַאי טַעְמָא כִּי חָזִיתֵיהּ לְהַהוּא רַוְיָא דְּקָא טָעִי בְּאוֹרְחָא, אַסִיקְתֵּיהּ לְאוֹרְחֵיהּ? אָמַר לֵיהּ, מַכְרְזֵי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא דְּרָשָׁע גָּמוּר הוּא, וְעָבְדִי לֵיהּ נְיָח נַפְשֵׁיהּ כִּי הֵיכִי דְּלִיכְלֵיהּ לְעָלְמָא. מַאי טַעְמָא כִּי חָזִיתֵיהּ לְהַהוּא חֶדְוָתָא - בָּכִית? אָמַר לֵיהּ, בָּעִי מֵימַת גַּבְרָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין, וּבָעְיָא מִינְטַר לְיָבָם קָטָן - תְּלֵיסַר שְׁנִין. מַאי טַעְמָא כִּי שְׁמַעְתֵּיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּאָמַר לֵיהּ לְאוּשְׁכְּפָא, עָבִיד לִי מְסָאנֵי לִשְׁבַע שְׁנִין - אַחִיכְתְּ? אָמַר לֵיהּ, הַהוּא - שִׁבְעָה יוֹמָא לֵית לֵיהּ, מְסָאנֵי לִשְׁבַע שְׁנִין בָּעִי? מַאי טַעְמָא כִּי חָזִיתֵיה לְהַהוּא קַסְמָא דַּהֲוָה קָסִים - אַחִיכְתְּ? אָמַר לֵיהּ, דַּהֲוָה יָתִיב אַבֵּי גַּזָא דְּמַלְכָּא, לִיקְסוֹם מַאי דְּאִיכָּא תּוּתֵיהּ. תַּרְחֵיהּ גַּבֵּיהּ עַד דְּבַנְיָיהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה קָאִי לְחוּדֵיה, אָמַר לֵיהּ, כְּתִיב, (במדבר כד) "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ". וְאַמְרִינָן "כְּתוֹעֲפֹת" - אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. "רְאֵם" - אֵלּוּ הַשֵּׁדִים. מַאי רְבוּתַיְיכוּ מִינָן? אָמַר לֵיהּ, שְׁקוֹל שׁוֹשִׁילְתָּא מִינָאִי, וְהַב לִי עִיזְקְתָךְ וְאַחְוִי לָךְ רְבוּתָאִי, שַׁקְלֵיהּ לְשׁוֹשִׁילְתָּא מִינֵיהּ, וְיָהַב לֵיהּ עִיזְקְתָא - בִּלְעֵיהּ, אוֹתְבֵיהּ לְחַד גַּפֵּיהּ בִּרְקִיעָא וּלְחַד גַּפֵּיהּ בְּאַרְעָא. פַּתְקֵיהּ אַרְבַּע מֵאָה פַּרְסֵי, עַל הַהִיא שַׁעְתְּתָא אָמַר שְׁלֹמֹה, (קהלת א) "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". (שם ב) וּכְתִיב, (כי זה) ["וְזֶה הָיָה] חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי". מַאי (כי זה) ["וְזֶה"?] רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר, מַקְלוֹ וְחַד אָמַר גּוּנְדוֹ. הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, כָּל הֵיכָא דְּמָטֵי, אָמַר, (שם א) "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָםִ". כִּי מָטָא גַּבֵּי סַנְהֶדְרִין, אָמְרוּ רַבָּנָן, מִכְּדִי, שׁוֹטֶה - בַּחֲדָא מִלְתָא לָא סָרִיךְ, מַאי הַאי? אָמְרוּ לֵיהּ לִבְנָיָהוּ, קָא בָּעִי לָךְ מַלְכָּא לְגַבֵּיהּ? אָמַר לְהוּ, לָא. שָׁלְחוּ לְמַלְכְּוָתָא, קָאָתִי מַלְכָּא לְגַבַּיְיכוּ? שָׁלְחוּ לְהוּ, אִין, קָאָתִי. שָׁלְחוּ לְהוּ, בִּידְקָן בְּכַרְעֵיהּ. שָׁלְחוּ לְהוּ, בְּמוּקֵיהּ קָּאָתִי, וְקָא תָּבַע לְהוּ בְּנִידוּתַיְיהוּ, וְקָא תָּבַע לָהּ נַמִי לְבַת - שֶׁבַע - אִמֵיהּ. אַתְיוּהָ לִשְׁלֹמֹה, וְהָבוּ לֵיהּ עִיזְקְתָא דְּחָקִיק עֲלֵיהּ שֵׁם, וְשׁוֹשִׁילְתָּא דְּחָקִיק עֲלֵיהּ שֵׁם. כִּי עַיִיל, חַזְיֵיהּ - פָּרַח, וַאֲפִילוּ הָכִי הֲוָה לֵיהּ בִּיעֲתוּתָא מִינֵיהּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, (שה"ש ג) "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת".