שאלה
שלום כבוד הרב, יש לי שתי שאלות בנושא נידה:
1.מדוע אישה נידה היא אישה טמאה?, אני חושבת שפעולת המחזור היא תהליך טיבעי טהור למדי התרחש בגוף שאף מביא להבאת ילדים לעולם. כמו כן, אני חושבת שלגברים יש פעולות אחרות המתרחשות בגוף, אומנם שונות קימעה, אך כשהן מתרחשות הגבר לא נקרא טמא.
2.בזמן האחרון ניסיתי פעמים רבות להבין את העיניין של איסור העברת דברים מאישה נידה לבעלה. את איסור קיום יחסי המין אני מבינה. אך אינני רואה שום סיבה לאיסור העברת דברים. כששאלתי זאת את אחת ממורותיי, היא ענתה לי שדווקא האיסור הזה יוצר השתוקקות אצל הבעל ואצל האישה. נכון שיש השתוקקות, אך למה אישה צריכה להשתוקק לגעת בבעלה?, שהרי הוא בעלה!, ליפני הנישואין היא אסורה בנגיעה עימו, אך אח"כ מותר לה. העברת הדברים היא נושא שעוד יותר לא הבנתי, באחד הימים נדהמתי לראות שאישה לאחר הריון העבירה את תינוקה לאימה ע"מ שתעביר לבעלה של האישה. תינוק הוא לא חפץ, ואני לא מבינה איזה מין איסור זה, בנוסף, איזה נידה אסורה לשים בושם וכיוצא באלו הדברים ע"מ שלא לגרות את הבעל, אני לא חושבת שהיא צריכה ללכת עם סדין כדי לא לגרות את ב-ע-ל-ה. אני חושבת שאיסורים אלו רק יוצרים חוצץ בין האיש והאישה, וזה בכלל לא נראה לי דבר טוב ויפה שהייתי רוצה שיהיה קיים בעז"ה בחיי הנישואין שלי.
תשובה
ב"ה
שלומות!
ראשית מבקש את סליחתך על הזמן הרב שחלף מאז שאלת את שאלתך. כמויות אדירות של שאלות (למעלה מ - 230) ממתינות לתשובה ואני עושה כל מאמץ לענות לכולם.
ביחס לשאלתך הראשונה.
כאשר אישה מקבלת מחזור, פירוש הדבר שהבציות שהיו ראויות להפריה, לא ממשו את פוטנציאל הריבוי. תהליך ההעלמות שלהן, מביא לראיית הדם. אין כאן אלא סוג מסויים של מוות. היה לנו כוח לחיים, ליצירת חיים ולא נצלנו אותו. כידוע לך, כל מוות מלווה בטומאה. הטומאה היא ביטוי להעדר, לחיסרון. לא האישה מצד עצמה טמאה אלא המפגש שלנו עם סוג של מוות הוא זה הגורם לאיסור החמור.
רק בשל כך, אנו מתכוננים לזמן שבו נחדש את הזוגיות שלנו כשבקרע, בימי חידוש הקשר, מתחדש הכוח ליצור ולהביא חיים חדשים.
ההרחקות האלה, קשות. הן קשות למי שוהב, למי שמשתוקק, למי שקשור. למי שרוצה לבטא את עצמו ברוך, בעדינות, במגע שיש בו הרבה אמת וטהרה. אבל, הביטויים הללו עלולים לגלוש ולהוביל למקומות אסורים. על כן, חכמים, מכוח הבנתם את נפש האדם, מכוח הכרותם עם יתרונותנו הגדולים אך גם עם חסרונותינו, קבעו סייגים שנועדו לסייע לנו שלא לעבור על הליכות חיינו.
ביחס לשאלת הלידה, אף שניתן להתייחס לשאלה זו בהרחבה, ברצוני להתייחס לנקודה העולה משאלתך. כתבת:
"וזה בכלל לא נראה לי דבר טוב ויפה שהייתי רוצה שיהיה קיים בעז"ה בחיי הנישואין שלי."
א.. אני מאחל לך חיי נישואין שלמים ומאושרים. ב. אני חושב, שעלינו להתחנך שתורה והלכה אינם מסגרת אותה אני בוחן כל פעם ומחליט - מתאים לי/לא מתאים לי. אם יש לך אמון בקב"ה ובחכמים את מסוגלת לקיים את ההלכה גם אם דברים לא מובנים לך, גם אם טרם מצאת הסבר המיישב את הדברים על ליבך. התייחסות כמו שלך, מוזילה את ערכה של התורה והופכת את המצוות למוצר המצוי על המדף בסופר-מרקט של ההלכות. את חולפת עוברת בין המדבים, מתבוננת ומחליטה - מתאים לי/לא מתאים לי.
לא נראה שכך נכון לבנות את היחס אל ההלכה.
בברכה,
שי