שאלה
ערב טוב כבוד הרב. תודה על עזרתך בשאלתי הקודמת.
יש לי 3 שאלות נוספות בנושאים שונים.
1. לגבי תפילין. קורא לי בזמן האחרון שאני מניח בטעות את התפילין של הראש בבית של היד. וגם שאני שם לב לזה בסוף התפילה זה כל הזמן קורה.
יכול להיות שיש בכך איזשהו מסר?
2. שאלה לגבי קדיש. אני תמיד נכנס להצטרף למניין בכוונה להשיב לקדיש. אבל אני מתפלל מאוד לאט יחסית לכולם ואני תמיד באמצע שהם אומרים קדיש. וגם לפעמים אני מפספס את "קדוש קדוש ד' צבאו.."
וזה מעצבן אותי, כי זאת אחת הסיבו תשאני בא למניין. אבל אני רוצה להתפלל בקצב שלי. הבנתי שבזמנים מסויימים או בקטעים מסויימים של ערבית ומנחה מותר לענות או יש הקלות בנושא. אשמח אם תפנה אותי לביאורים בנושא =)
3.שאלה שלישית לגבי מידות.
מידת הגאווה, אני מרגיש שבזמן האחרון היא עולה לי מאוד שאני בא לתת עיצות לאחרים או סתם ככה.
אני מנסה להזכיר לעצמי שאת העיצות האלה אני בעצמי קיבלתי מאנשים או בעזרת הקב"ה ואני רק מעביר. אבל אני מרגיש כמו אחד שעובד על עצמו ואחרים ומנסה להיות עניו למרות שהוא לא =(
אשמח לעיצה בנושא =)
תודה מראש, אור
תשובה
שלום
א. הנחת היסוד היא שהקב"ה אינו מדבר אלינו במסרים מוזרים אלא דרך שכלנו הישר. רק במקרים מאד חריגים אנו מפרשים מקרים כמסר אלוקי, ויש בזה חשש איסור לא תנחשו. כל 'מסר' ניתן להבין בשני צדדים.
על כן, חשוב על סיבת ההתבלבלות, האם אתה מרוכז לפני התפילה מספיק?
ב.עיין בספרו של הרב אליעזר מלמד 'פניני הלכה-הלכות תפילה'. יש שם סיכום טוב, יש בזה הרבה פרטים, מתי אתה עונה, איזה שלב בקדיש, היכן אתה בקדושה וכו'.
ג.עיקר הענווה הוא בהבנה ובהפנמה שאתה חסר, והחברה משלימה אותך.
זה בסדר להית חסר, אין צורך להיות מושלם. אלא שיש להשתלם עם החברה, להפרות אותה, ולתת לה להפרות אותך.
ענווה היא בעצם האמת הפשוטה, שכולנו בעלי אופי מורכב, החסר הרבה תכונות ומעלות, וחבירנו משלימים אותנו.
אם תבוא בגישה הזו, לא תתגאה, שהרי העובדה שאתה מפרה את החברה לא אומרת כלל שאתה מעל מישהו, אלא שנתת את חלקך הקטן בפאזל הגדול, כמו שאחרים נותנים לך.
ולסיום- החפץ חיים אמר לפני מותו לתלמידיו שמי שאומר שיש לו נוסחא איך להתגבר לגמרי על מידת הגאווה, שלא יאמינו לו. הגאווה היא נסיון תמידי.
חזק ואמץ