שאלה
שלום כבוד הרב!יש לי 2 שאלות:
א.קראתי פירוש לפסוק "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב":רצה לומר שר' אבין מסיים ומפרש למילתא (=המילה) ואמר שאם פירש הקרא (=הפסוק) כפשוטו, אם כן הפסוק מתמיה, שהיאך שייך לומר זה ש'מפי עליון לא תצא' וגו'. דאם כן מפי מי יצא ומי הוא הגוזר?! אלא על כרחך שכך פירש: מפי עליון לא תצא הרעות לצדיקים עוד ולא הטובות לרשעים, לא כמו שהיה מקודם, שהיה הכל על-פי הדור ואם לא היה רוב הדור חייב היה טוב גם לרשעים, וכן להיפך – אם היה רוב הדור חייב היה רע גם לצדיקים. אמנם אחרי נתינת התורה שנדבק החיים עם הטוב והמות עם הרע, לא יוצאת טובה לעושה רעה וכו'-אבל אנחנו רואים כיום שיש צדיקים שלא הכי טוב להם ולפי פירוש זה אמור להיות טוב לצדיקים איך זה מסתדר??
ב.האם נכון להיגד שבאים על האדם ייסורים בגלל עוונות שעשה??אם לא מדוע באים לאדם ייסורים ואפילו ניסיונות קלים וקשים??
תודה!!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הרמב"ם כבר עמד על הבעיה שהמושגים שלנו על "טוב ורע" הם מאוד חומריים.
הצדיקים מבינים את ה-"טוב ורע" באופן רוחני: טוב הוא מה שמקרב אל ד' ורע הוא מה שמרחיק ממנו.
לכן אם באים על הצדיק יסורים גופניים והם מקרבים אותו אל ד' הוא מבין שזה הטוב ביותר שיכול היה לזכות לו. כמו רבי עקיבא שמודה לד' על כך שזכה למות ולמסור נפשו באמונתו.
בתשובה אחרת הסברתי יותר באריכות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=183653
המסקנה היא שייסורים הם לאו דווקא עונש - הם יכולים לבוא גם ככוח שמטרתו לבנות ולהצמיח את האדם. כמו דוד הצעיר שסבל מאוד בבריחה שלו מפני שאול. לא היה זה עונש על חטאים. אלא תקופת הכנה של דוד לקראת המלכות על ישראל.