ריקוד וניגון בתפילה

שלום וברכה,

את צודקת שבית הכנסת חייב להיות מכובד ואסור לבזות אותו, כדברי הפסוק: "בית א-להים נהלך ברגש".

וכדברי הגמרא (מגילה כח ע"א – ע"ב):

"תנו רבנן: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש: אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין ניאותין {מתקשטין} בהם, ואין מטיילין בהם, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהן הספד של יחיד..

וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנא סעיף א): "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם, ולא מתקשטין בהם, ולא מטיילין בהם".

ובזוהר הקדוש כתוב דברים חמורים כנגד שיחות בטילות בבית הכנסת (זוהר תרומה דף קלא ע"ב):

"ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול {מי שמדבר בבית הכנסת בשיחת חולין} - ... ווי ליה {אוי לו} דלית ליה חולקא באלהא דישראל {שאין לו חלק באלוקי ישראל}, דאחזי {שמראה} דלית ליה אלהא, ולא אשתכח תמן {והשכינה לא נמצאת שם}, ולית ליה חולקא ביה {באלוקי ישראל}, ולא דחיל מניה {ואינו ירא ממנו}".

וכן כתב המשנה ברורה (סימן קנא סק"ב) ע"פ הפמ"ג: "אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה... בבית הכנסת אסור, ובפרט שיחה בטלה לגמרי דבודאי שראוי למנוע תמיד מזה".

ובנוסף התפילה חייבת להיעשות מתוך כבוד גדול, כדברי המשנה (ברכות פ"ה מ"א): "אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש".

ולכן אם הריקודים הללו מביאים לידי שיחות בטלות או זילות בבית הכנסת - יש לאסור אותם.

הריקודים אמורים לרומם את נפש המתפלל. כתיאורו של הכוזרי, שהחסיד שר ורקד כדי להתקרב אל ה' בדבקות עילאית.

וזו השאלה הגדולה שעומדת כאן:

אם השירה והריקודים מרוממים את הקשר אל ה' ואת הדבקות בו - זה נפלא.

אך אם זה מוריד את כבוד בית הכנסת וכבוד התפילה - זה חמור מאוד.

שנזכה לעבוד את ה' בשמחה תמיד,

בהצלחה רבה,

הלל