ריקודים מתוך התלהבות – בסדר או לא?

שלום,
את שואלת שאלה יפה שנראה לי שלפני הכל היה ראוי להפנות אותה אל הצוות החינוכי של האולפנה שלכן (מורות, רבנים, ראש האולפנה) ולשמוע את דעתם.
ובכל זאת כיוון ששאלת אנסה בכל זאת להתייחס לנקודות שציינת.
אני חושב שזה תלוי בעיקר בכוונה של האדם. ייתכן שאחת עולה על כיסא מתוך רצון להתפרק, בלי לשים לב בכלל למילים, העיקר לקפוץ ולהשתחרר. וזו אולי בעיה. אחת אחרת עולה על כיסא מתוך רצון אמיתי להתלהב באש-קודש של השירה, של התעלות רוחנית. וזה יכול להיות בסדר, כי גם לפני מלך דבר טוב הוא להביע אהבה ודבקות מלאים כלפיו, כמו שאמר דוד המלך בתהילים: "כל עצמותיי תאמרנה ה' מי כמוך" (כמובן שאין תפקידנו להיות שופטים ולקבוע מי עושה זאת מתוך קדושה ומי מתוך קלות ראש. כל אחת צריכה לבדוק את עצמה עם יש על הלב, ואת האחרות לדון לכף זכות).
בספר שמואל מסופר שכשנשאו את ארון ה' לירושלים, דוד מלך ישראל היה מפזז ומכרכר בכל גופו לפני ארון ה' (ומיכל אשתו שלעגה לו על כך, נענשה על זה). ה'משנה ברורה', בהלכות שמחת תורה, אומר שראוי לכל אחד לנהוג כדוד, ולא להתבייש להביע את אהבתו לתורה ואת שמחתו בתורה בכל כוחו. מסופר עוד בגמרא (מסכת כתובות דף יז,א') על אמוראים מגדולי ישראל שרקדו בהתלהבות פני הכלה כדי לשמחה. על אחד מהם מסופר שהיו מתלמידיו שהתביישו במה שרבם עושה ואמרו שהוא פוגע בכבוד התורה בזה. אך כשהוא נפטר הפסיק עמוד של אש בין מיטתו לבין כל העם, ואז הבינו גם הם את מעלתו הגדולה ושהוא נהג כשורה, ובזכות מה ששימח את הכלה זכה לדרגה כזו. למדנו מכאן שאם הדברים נעשים לשם שמים, מתוך התלהבות אמיתית של קודש אין בכך פסול, להפך.
לכן את יכולה לבדוק בעצמך מה המניעים של ההתנהגות הזו, ומה היא גורמת לך. האם זה מביא אותך להתעלות רוחנית או לירידה רוחנית, ולפי זה להחליט כיצד לנהוג. ושוב, כדאי לא להתבייש ולפנות אל אחד מהצוות שנוח לך לדבר איתו, ולשמוע מה הוא אומר בעניין.
בהצלחה רבה וכל טוב
יונתן, חברים מקשיבים