מתי התעסקות במראה החיצוני היא כבר לא בריאה?

שלום לך.

קודם כל אני שמחה שפנית אלינו! נראה שמדובר בנושא חשוב שמטריד אותך וכן שבת הדודה שלך קרובה לך ובאמת חשובה לך. ניכר שאת בחורה טובה ואיכותית שמודעת ליופי שלך ולמתנה שאלוה-ים חנן אותך, אך גם לא נותנת לזה להסיט את סדר העדיפויות שלך ולתת משקל רב יותר לחיצוניות על חשבון הפנימיות שלך. זה בעיקר מעיד עלייך ועל מי שאת, זה לא מובן מאליו ואני מעריכה אותך על זה :).

את מתארת מצב של עיסוק אינטנסיבי במראה החיצוני, משהו שמאוד נפוץ ושכיח בחברה של היום, וכיום יותר מתמיד. אנו חיים בחברה מערבית שמאוד מאדירה את החיצוניות, כזו ששמה הרבה דגש על נראות, שמעודדת החצנה, שמשקיעה המון משאבים בפיתוח תעשיית היופי וכו'. וזה משפיע על כולנו בין אם נרצה ובין אם לא, במודע או לא במודע, במידה כזאת או אחרת. למה אני אומרת את זה? כי עצם המודעות לכך – לעובדה שכולנו חלק מהחברה ולרוב אין לנו דרך לגמרי לברוח מהשפעות שלה – יכולה לעזור לנו לנסות לנטרל את אותן השפעות תרבותיות לא רצויות ולנסות להעריך איפה אנחנו עומדים ביחס לחברה.

כולנו עסוקים במראה החיצוני שלנו במידה מסוימת, מי יותר ומי פחות. ולכן חשוב לי לומר שאין שום פסול בלאהוב את עצמנו, את הגוף שלנו, את איך שאנחנו נראים – וזה אפילו טוב ומשפיע על גיבוש דימוי עצמי חיובי של עצמנו. אבל בסוף, הכל עניין של מידה. מה שיכול להעיד על בעייתיות זה כאשר העיסוק בחיצוניות יוצא מפרופורציה ועובר את גבול הטעם הטוב. וממה שאת מתארת נשמע שבת הדודה שלך אכן מתעסקת באופן מוגזם, תמידי ואולי כמעט כפייתי במראה שלה. אני כמובן לא מכירה אותה ולא יודעת ממה זה נובע, אבל במקרים רבים עיסוק מוגזם בנראות יכול להעיד באופן אירוני דווקא על חוסר ביטחון עצמי או לחפות על דימוי עצמי נמוך. (זה גורם לי לתהות האם הערך העצמי שלה תלוי באיך שהיא נראית? באיך שהסביבה תופסת אותה? בחיזוקים מהחברה? בקבלת מחמאות?).

בנוסף, מקרים רבים של עיסוק אובססיבי במראה החיצוני יכולים להיכלל תחת ההגדרה של הפרעה שנקראת "הפרעת גוף דיסמורפית" (Body Dysmorphic disorder). זוהי הפרעה שהסובלים ממנה מוטרדים בצורה מופרזת ממאפיינים בהופעתם החיצונית, מה שמוביל אותם לעיסוק מוגזם ותמידי בנראות שלהם. זו הפרעה שנפוצה דווקא אצל אנשים שנחשבים בעיני החברה כייפים מכיוון שלרוב הם מקבלים יותר מחמאות על המראה שלהם מה שגורם להם למודעות רבה להופעתם החיצונית.

ולשאלתך – מה את יכולה לומר לה כדי לנסות לעזור לה לראות מה שאת רואה ואיך שאת חווה את התנהגותה מהצד. כדי שאדם באמת יעשה שינוי הוא צריך לרצות לעשות את אותו השינוי, זה צריך לבוא ממנו. אפשר לשאול אותה בעדינות ולנסות להבין ביחד איתה מה עומד מאחורי החשיבות הכל כך רבה בנראות שלה, למה לדעתה זה קורה, על איזה צורך זה עונה, איך זה משרת אותה וכו'. לפעמים עצם ההבנה יכולה לעורר מודעות ולספק מוטיבציה לשינוי הרגלים. אני מאמינה שכל עוד זה השיחה איתה תתבצע מתך אכפתיות, באווירה טובה ולא שיפוטית – סיכוי טוב יותר שהיא גם תבין ותקבל.

אני מצרפת לך קישור למאמר של הרבנית אוריה מבורך בנוגע לצניעות בהקשר של בנים (כהמשך לשאלה של בת הדודה), ואם מעניין אותך להעמיק, ממליצה לך לקרא מאמרים נוספים בנושא (ובנושאים אחרים) באתר של "חברים מקשיבים".

https://www.makshivim.org.il/post/%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%99

וכמובן שאם תרצה להמשיך להתייעץ איתנו, או סתם לדבר, לשתף ולעדכן את לגמרי מוזמנת לפנות אלינו באתר "חברים מקשיבים", להתקשר אלינו לכוכבית 8298, או לכתוב לנו בווטסאפ: 052-468-3927. נשמח לדבר איתך!

הרבה הצלחה,

רחלי