רוצה להרגיש אלוקות

ב"ה,

שלום וברכה,

ההתקרבות לקב"ה היא על ידי מעשים ולא תמיד מתלוה לזה הרגשת קרבה,
ברגע שאדם דבק במידותיו של הקב"ה הוא קרוב אליו, זו המציאות גם אם לא מרגיש בזה.
כך אמרו חכמים במסכת סוטה דף יד עמוד א: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים... אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים... אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים... אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים... אף אתה קבור מתים.
וכן בנפסק ברמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה ו:
כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו.
הרגשת קרבה איננה צריכה לעקב את ההתקדמות בעבודת ה', היא גם לא מהוה סימן להתקדמות,
משל למה הדבר דומה, לאדם שהחליט לשמור על בריאותו, אוכל יותר בריא עוסק בפעילות גופנית וכדומה, ובכל זאת לא מרגיש את הבריאות המיוחדת, אבל המציאות היא שהוא יותר בריא יותר שמור ובגופו יש פחות גורמי מחלה.
זה הכלל: אדם נברא כדי לקיים חובתו בעולם, ולפעמים מקבל הרגשת סיפוק וקרבה אבל זו רק מתנה,
לכן צריך להתמיד בעבודת ה', ולשמוח בעצם העבודה.
בברכה,

דני ארגמן