שאלה
לא מזמן שאלתי את המורה שלי למה אסור נזם בביה"ס. היא אמרה ש:"נזם לא תואם את רוח ההלכה."
מה זה רוח ההלכה????? אני פשוט לא מבינה! הרי ההלכה אמורה להדריך אותננו בחיים לא?! והשאר נתון לבחירה "חופשית" אז מה זה רוח ההלכה???? עוד מגבלה?! עוד "המצאה" (אם תרשה לי) שאמורה לחסום אותנו בדרכנו לעצמינו?!
אז כן, נזם יעזור לי להשלים עם עצמי... או "לאהוב את עצמי". ויודע מה?! זה לא משנה אני חושבת שזה יפה ושזה לא שונה מלרצות חור סטנדרטי לכאורה באוזן. הצורך המאולץ הזה לתרץ הכל בחוסר כנות משווע?!!!! למה?!!!
לדעתי הגבולות שלא נמצאות בהלכה מיחדות אותנו!!!
אני אישית אדם טוב כי בחרתי בזה. לא רצחתי (חס וחלילה) את חברה שלי לא כי התורה אמרה או ההלכה אלא כי זה מה שגבולות המוסר שלי אמרו לי!
אני לא חושבת שההלכה אמורה להוביל אותנו לעצמינו או לקרב אותנו מהגשמיות לעולם רוחני של מעלה כי..... זה לא זה וזה אף פעם לא היה זה.
אני פגומה? בכנות,,, שונות זה פגם??? אני אהבתי ליהיות שונה מאז ומתמיד והיתרגלתי לזה!!! כן, זה בודד אותי אבל זה הפך לחלק ממני ולחלק מהאלוהים שלי...
תשובה
שלום לך!
ראשית אני מצרף תשובה ישנה בנושא
https://www.kipa.co.il/ask/show/27876-נזם*באף-בלשון*ובטבור-.
ולשאלתך:
אני מבין את תחושת המרמור, כאילו רבנים "ממציאים" המצאות כדי להקשות לנו את החיים, הרי גם הם מודים שזה לא ממש איסור, ואין להם הוכחות.
אבל ננסה שניה להבין: למה באמת שיהיה אכפת לרב מה יש לך באף? מה הוא מקבל בזה? האם באמת הרבנים יושבים בחדר אפל ומתכננים מזימות איך להקשות על העולם?
מהיכרותי עם הרבנים, אני מאמין שזה ממש לא ככה...
ומה באמת קורה כאן? מה זה "רוח ההלכה"?
אנחנו הרי לא שומרים מצוות רק כי זה כתוב בתורה (זה ממש לא סיבה מספיקה. אז מה אם ככה משה רבינו כתב בספר מפורסם לפני 3000 שנה?)
אנחנו מקיימים מצוות כי זה רצון ה', הקשר שלנו עם האלוקים. לכן מי שרק יצמד ל"חוק היבש" - אולי לא עבר עבירה, אבל הפסיד את כל המהות.
זה כמו אדם שמעולם לא גנב, רק לא סיפר את כל האמת, לא רימה, רק לא דווח הכל. אז אולי אי אפשר להעמיד לדין אדם כזה, אבל זו לא הנהגות מוסרית.
אז בכל התחומים האלו, שלא כתובים בפירוש, זו ההזדמנות שלנו לעלות רמה. לא לקיים את התורה כחוק יבש, אלא להראות שאנו מקיימים אותה מתוך קישור לאלוקים. מתוך רצון. עובדה שאנחנו עושים גם מה שלא כתוב.
את צודקת במה שאת כותבת שההלכה אמורה לקבל אותנו לרוחניות, כי באמת זה לא זה. אוסף החוקים הזה בפני עצמו לא מספיק. עיקר העניין הוא לעשות מתוך חיבור פנימי, מתוך הנשמה, מתוך אהבת ה', שמתוך אהבתו אנו עושים מה שהוא מבקש מאיתנו. ודווקא בגלל זה יש חשיבות גדולה הרבה יותר ל"רוח ההלכה" מההלכה עצמה, כמו שאמרו חכמים "חביבים דברי סופרים (מה שקבעו החכמים) יותר מגוף התורה".
(כמובן שגם גופי התורה חשובים ואין לוותר עליהם, אבל יש ייחוד שונה במה שלא כתוב, כמו שיש ייחוד במתנה, אבל היא לא יכולה לבוא במקום ההתנהגות הטובה הבסיסית היום-יומית).
אני אתן דוגמא: איש שאוהב את אשתו לא רק דואג "לעמוד בהוראות": לא להכות, לזרוק את הזבל, לעשות קניות ואפילו לקנות לה בגד לחג. אבל בעל כזה הוא אולי לא אדם רע, אבל הוא לא בעל אוהב. בעל אוהב יוזם לקנות לאשתו מתנות שהוא לא חייב, נותן לה בהפתעה חיבוק וכן על זה הדרך.
אני בטוח שאת לא אדם קר שרק רוצה להיות בסדר עם ה', אנחנו רוצים לאהוב את ה'!
אדם שהחיים שלו יותר רוחניים, שעיקר עיסוקו בחיים הוא ברצון הבורא, יכול להרגיש מה לא מתאים, ונראה לי שהמורה שלך מרגישה את זה מתוך חיים מלאים יותר ברוחניות.
ברור לי שיש לך רצון גדול לשים נזם, אבל דווקא מתוך הקושי יש לך הזמנות. עכשיו תראי כמה את אוהבת את ריבונו של עולם!
בהצלחה!