שאלה
שלום כבוד הרב!
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. זה היה לפני שנה פלוס מינוס.. והייתה לי חברה טובה, עכשיו היו כמה מקרים ובסוף השתלשלות הדברים אנחנו כבר לא חברות טובות היום, אני התרחקתי ממנה טיפה בגלל כ מיני סיבות.. (שינוי שהיה ניכר בה וכו') ואז אחרי שהתרחקנו טיפה אז ביקשי ממנה סליחה על זה שאנחנו כבבר לא חברות טובות וכו' והיא סלחה אחרי יום יומיים אני רואה שהיא כבר לא מדברת איתי , עושה לי פרצופים וכו' אחר כך ביקשתי ממנה עוד פעם סליחה והיא אמרה הכל בסדר עברתי הלאה.. ואותו דבר גם אנני מצאתי לי בנות שאני מתחברת לסגנון, לאופי, להשקפה וכו' . ואז שבוע אחרי זה שמעתי הרצאה של הרב ברוורמן והוא בדיוק דיבר על הנושא של החברה הרעה וכו' והוא אמר עדיף לבכןת כמה ימים מאשר לבכות כל החיים.. אז אמרתי נכון, יש בזה משהו.. והמשכתי האלה עברו הימים ואנחנו כבר לא נקראות חברות.. היא ממשיכה בפרצופים האלה.. ואני אוכלת את עצמי מבפנים על כמה עוד אפשר לבקש סליחה מבן אדם.. ביקשתי עשרות פעמים סליחה מהלב על מה שהיה (שאנחנו כבר לא חברות כו') וזה כאילו אני מדברת לקיר מדברת וזה יוצא לאוזן השנייה.. אני אובדת עצות. לא יודעת מה לעשות . כמה שאני לא מתפללת על זה. דהכל יהיה בסדר שלא אפגע באף אחת ולא אפגע מאף אחת. כל כך מפחיד אותי כל הנושא של ההקפדות ועל שמירת טינה. כי זה בדיוק המקרה אני כבר לא יודעת איך לפנות לבן אדם..
מקווה שתוכל לעזור לי.!!
תשובה
שלום אביגיל.
אני לא רב, אבל התרשמתי מאוד מהרגישות שלך לסביבה ולחברות. זו מעלה שודאי תועיל לך מאוד גם בעתיד. אמנם, לפעמים יש לרגישות כזאת מחיר, כי זה מקשה עלינו לנתק קשרים או להיות בסכסוך או ויכוח עם אנשים. ועדיין זו מידה טובה, וטוב שאת מקפידה עליה.
האמת היא שגם אם אנחנו טובים ואדיבים, לא נוכל לרצות (מלשון ריצוי) את כולם. יהיו אנשים שפחות יתחברו אלינו, או לא יבינו אותנו, שלא נבוא להם טוב. וזה בסדר. בסופו של דבר נשמע שאת עשית את שלך. ביקשת סליחה, וגם אם לא בחרת לנתק מגע לגמרי, היא בחרה שכן, וזה קשה לך. אבל זו בחירה שלה, ואפשר להבין אותה. זה לא אומר שאת לא בסדר. אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על מכלול הרגשות והרצונות של כולם.
לפעמים גם יש צורך לתת זמן. יש דברים שהזמן מרפא, ולא שום דבר אחר. עם הזמן אנשים מקבלים פרופורציות, ומבינים שהדברים מורכבים, ושלא כדאי להיתפס לדברים קטנים. יכול להיות שיש לה עוד התמודדויות שלא קשורות אלייך, ומשום מה היא בוחרת לייחס אותם אלייך, כי זה קרה באותה תקופה. אבל שוב - זו ההתמודדות שלה. את עשית נכון שהמשכת הלאה, מצאת לעצמך חברות טובות שיותר מתאימות לך, ושיש לך את המסלול שלך.
מאחל לך חברות טובה ומספקת, שלווה, ושמחה על הרגישות והאכפתיות שלך.
בהצלחה.
אוהד