קשר עם בנים בוואטספ

בעצם שאלת שלוש שאלות.

א. חז"ל מתארים את שמחת בית השואבה בבית המקדש, ומדגישים איך היא נעשתה בהפרדה בין גברים לנשים, בצורה שלא תהיה ערבוביא. מתואר בגמ' במסכת סוכה (דף נב) איך גם לעתיד לבוא, אפילו בהלוויה, יעמדו בנפרד. כלומר זה היה ברור לחז"ל שהמציאות הנכונה והראויה היא נפרדת. בקיצור שלחן ערוך כתב כך: "צריך אדם להתרחק מן הנשים מאוד מאוד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה, ואסור לשחוק עמה, להקל ראש כנגדה או להביט ביופיה..." האם לדעתך יש אפשרות לקיים חברה מעורבת שבה מצליחים להישמר מהדברים הללו? לפי ההיכרות שלי עם המציאות זה כמעט בלתי אפשרי. בטח לא אצל בני נוער. כפי שכתבתי, כמו שהמגע בין איש ואישה זרים שוחק בנפש את הייחוד של המגע הקדוש, והוא יוצר קירבה בין שני אנשים שהתורה אסרה אחד על השני (הרי זה נחשב איסורי עריות שהם מהיותר חמורים בתורה, וגם הקירבה כלולה בזה), וכך גם ההסתכלות לשם הנאה, אותו דבר זה גם בקירבה הנפשית שנוצרת מקשר רגשי קרוב ומקלות ראש. תבדקי כמה בנים ובנות חווים במציאות הזה סוג של התאהבות וקשרי חברות. זה נראה לך צנוע?

ב. אני לא יכול לומר לך שאת צריכה לעזוב או משהו כזה. בשביל להגיד דבר כזה צריך להכיר אותך ואת המציאות שאת חיה בו. מה שאני כן יכול לומר, זה שגם במציאות הזו אפשר להשתדל להקפיד על הלכות צניעות, על המרחק (דיסטנס) מהבנים ועל האווירה הרצינית. זה לא בהכרח קל, במיוחד כשהחברה מתנהגת אחרת, אבל זה אותו דבר גם בתחומים אחרים, כמו למשל הלכות לשון הרע ועוד. לא קל להיות נאמן לערכים.

ג. יש שתי גישות להשפעה ולתיקון מציאות מסוימת. יש מי שאומר שנכון להיות חלק מהחברה ולהשפיע מבפנים ויש מי שאומר שדווקא יותר נכון להקים חברה שמתנהגת בצורה יותר מתוקנת, והדגם הזה ישפיע גם על אחרים (אני חושב שזה מה שעומד ברעיון של תנועת אריאל או של הסניפים הנפרדים בבני עקיבא). אני אישית יותר מאמין בגישה השנייה.

מקווה שעניתי קצת יותר

כל טוב ובהצלחה