לא מצליח ללכת לישון בלילה, מה לעשות?

לשואל היקר, שלום.

שמחתי לקבל ממך את השאלה. עושה רושם שאתה ממש לוקח את עצמך בידיים, כבר מגיל צעיר ומרגיש אחריות עמוקה לעצמך, לנפש שלך, ולמה שאתה בוחר לעשות עם הזמן הפנוי שלך. כל הכבוד! מרשימה אותי גם המודעות העמוקה שלך למה שמתחולל אצלך בנפש ובגוף. אתה שם לב שאתה נהיה עייף יותר, שם לב לקושי לקום, ושם לב לזמן שמתבזבז. השינויים שאתה מרגיש אצלך בגוף ובנפש, הם טבעיים מאוד, נורמלים מאוד, ולמעשה קורים לכל ילד וילד בגיל שלך. ואפילו יש לזה גם שם – גיל ההתבגרות.

המון דברים משתנים בגיל ההתבגרות – מתעוררות שאלות של זהות ושל מקום בחברה, מתעוררות הנטיות האידיאליסטיות שבאדם, ומתעוררים בו כוחות חיים נהדרים שדורשים ריסון וכיוון לפעמים. גם בגוף קורים המון דברים, והרלוונטי לענייננו הוא – מתבגרים צריכים יותר שעות שינה. הרבה הרבה יותר שעות שינה מאשר ילדים או מבוגרים. למעשה, אם ילד צריך לישון 7-8 שעות, ומבוגר יכול להסתפק ב6-7 ולהרגיש נהדר, נער מתבגר צריך לישון 8-10 שעות רק בשביל לתת לגוף שלו את האנרגיה הדרושה לגדול ולפתח את הגוף ואת הנפש.

תחשוב על זה - במובנים מסויימים האדם מתפתח בגיל ההתבגרות יותר מאשר כל תקופה אחרת בחיים (בטח מבחינות רוחניות וחברתיות). צריך הרבה שינה והרבה חלומות בשביל לעבד את כל זה. אז לכן מתבגרים איפשהו סביב גיל 14-15 מתחילים להרגיש עייפים כל הזמן. זאת אחת הסיבות המרכזיות והלא ידועות לזה שמתבגרים נוטים לפעמים להיות עצבניים, רוטנים, לא מרוכזים, לא חברתיים, חוששים ומרוכזים בעצמם (כמובן לא כולם, אבל חלק, ולפעמים). הכל תופעות שקשורות באופן ישיר לעייפות! אז בנוגע לשאלה הראשונה שלך – מה קרה שפתאום אתה עייף? כי הגעת לגיל שבו אתה צריך לישון יותר. זה עד כדי כך פשוט.

עכשיו מגיעים לשאלה המורכבת יותר – מה לעשות כדי להביא את עצמך למיטה בשעה הנכונה, בשביל שתישן כמו שצריך? מהשאלה שלך אני מבין שהבעיה היא בקבלת ההחלטה לשים פיג'מה וללכת לישון, ולא ביכולת לצלול לתוך השינה כשאתה כבר במיטה. אז אני אתן לך כמה רעיונות ללמה זה קורה, וכמה טיפים לעבוד על זה. באופן עקרוני אפשר לומר שאם הנפש שלך מנסה למנוע ממך ללכת לישון זה אומר אחד משתיים – יכול להיות שלנפש שלך, משהו לא נעים בתהליך של ההתארגנות לשינה, הכניסה למיטה או הקטע של לחכות לשינה שתגיע, ולכן היא בורחת מזה. האפשרות השניה היא שמשהו בלהישאר ער בלילה עושה לה טוב, והיא לא רוצה להפסיק את זה.

נתחיל באופציה הראשונה – תנסה לחשוב רגע על כל החלק של ללכת לישון. מה יכול להיות מלחיץ שם בשבילך? יכול להיות שלהתארגן ולהתפלל ולצחצח שיניים או כל דבר אחר שאתה עושה דורש ממך יותר כוחות ממה שיש לך בשעה שבה אתה מתכוון לישון, ואז אתה פשוט "דוחה את הקץ" ומנסה למרוח את הלילה עד שלא תהיה ברירה? אם אתה מרגיש שזו יכולה להיות הסיבה, יש לזה פיתרון – תחליט שאת הארגון של מה שצריך לארגן אתה עושה (כמה שאפשר) מוקדם יותר, ככה שלשעות של העייפות אתה מגיע כשכל מה שנדרש ממך לעשת הוא פשוט להיכנס למיטה.

אופציה אחרת היא אולי חשש מהרגע הזה שבו מניחים את הראש על הכרית – ופתאום מתחילות לצוף כל מיני מחשבות ורגשות שאולי לא כל כך נוח להרגיש, אז בורחים מזה עד שממש ממש עייפים ולא צריכים להרגיש אותם. אני אמנם לא מכיר אותך, אבל אתה נשמע לי אדם עם משמעת עצמית מאוד גבוהה, שדורש מעצמו הרבה. מהניסיון שלי (גם עם עצמי וגם עם אנשים אחרים) אנשים עם דרישות גבוהות מעצמם לפעמים נוטים בטעות גם לבוא לעצמם הרבה בביקורת עצמית על כמה הם לא הספיקו וכמה הם לא היו מושלמים מספיק. וכשמחכים להירדם המחשבות האלה לפעמים צפות וגורמות להרגשה לא נעימה. יופי של סיבה לברוח מללכת לישון.

מה עושים במצב כזה? מה שצריך לנסות זה להפחית את הביקורת העצמית. הביקורת העצמית היא כלי חשוב מאוד, שראוי להשתמש בו, אבל היא רק כלי. ואם הכלי הזה מאבד שליטה אז צריך לדעת לרסן אותו. (ולא באמצעות כעס על עצמי – "איך אני לא מצליח לרסן את הביקורת העצמית שלי???" זה סתם טריק גרוע של הכלי הזה להמשיך להיות בשליטה).

אז איך כן? זה דורש קצת עבודה נפשית והתמדה (אז נשמע שאתה תהיה ממש טוב בזה), אבל העיקרון אומר שבכל פעם (במהלך היום ובכלל במהלך החיים) שמרגישים כעס על עצמנו, פונים אל החלק הזה בנפש שלנו ושואלים אותו (לא חייב לומר את זה בפה, כמובן. זו שיחה שמתנהלת בתוך הנפש): "מה בעצם באת ללמד אותי?". כשמתרגלים לזה מגלים דברים נפלאים. מגלים נפש עם רגישות מופלאה ששמה לב לכל מיני דברים שפספסנו או ששכחנו, אבל כשהיא מספרת לנו את זה בצורה נעימה אנחנו גם יכולים להתקדם מזה וגם להשאיר את הנפש שלנו נקייה מביקורת רעילה. לאט לאט תתחיל להרגיש נעים להיות בשקט בחברת עצמך, וזה אחד הדברים הכי יקרים שיש.

אם כל מה שתיארתי לך עד עכשיו לא נשמע מתאים ולא מרגיש מחובר, אפשר לבחון את הכיוון ההפוך. אולי יש משהו בחוויה הזאת של להישאר ער עד מאוחר בלילה שממש חסר לנפש שלך, והיא מחפש אותו?

נשמע שאתה עסוק מאוד במהלך היום. המון אחריויות נהדרות שלקחת על עצמך. בתוך כל זה, נשאר לך מקום קצת לעצמך? זמן לנוח, לעשות כושר, לשחק או לדבר עם חברים, לקרוא ספר, לנגן, לצייר, או אפילו סתם לגלוש באינטרנט? הנפש שלך צריכה את זה. כמובן, במינון. כמובן, בזמן הנכון ובמקום הנכון. אבל יש לזה זמן. עת לשחק ועת ללמוד. עד לנפוש ועת לעבוד. יותר מזה – כמו שכל גדולי ישראל הדגישו לא פעם – המנוחה הנכונה מעצימה את לימוד התורה ואת קיום המצוות. לא רק כי היא נותנת כוחות להמשיך לעבוד את ה', אלא כי היא מעצימה ומרוממת את נפשו של האדם, ואדם כזה, עובד את ה' באיכות רוחנית אחרת לגמרי.

אז לסיכום: תנסה לחשוב איך אפשר להפוך את ההליכה לישון לפעילות חוויתית וכיפית יותר. תנסה לשחרר את הראש שלך ממחשבות מטרידות, ולעשות מוקדם את מה שצריך לעשות כדי שההליכה לישון תהיה קלה יותר. תנסה גם לתת לנפש שלך את המנוחה ואת העניין שהיא מחפשת מאוחר בלילה – אבל לתת לה את זה בשעה שנוחה ונכונה לך. זו שאתה בחרת בה ולא נגררת אליה. זה בסדר גמור ואפילו מבורך. וכמה טיפים לסיום – אולי אם תלך לישון עם מוזיקה (אם אתה אוהב) זה יעודד אותך ללכת לישון כי זה יהיה לך כיף? אולי לשים מזגן ולישון עם שמיכת פוף (כולם אוהבים את זה, לא?) או כל דבר כיפי אחר שאתה יכול לחשוב עליו, ויעשה את השינה לנעימה וטובה.

בהצלחה רבה,

מוזמן בחום לפנות שוב אם יש לך עוד שאלות או הבהרות,

נתנאל

(6)