שאלה
קשה לי!!!
אף פעםמלא דמיינתי בחלומות הכי פרועים שלי שאגיע לגיל 33 בלי קשר אחד רציני ועדיין רווקה!
נאה (קצת נמוכה אבל עדיין נאה חח), מוכשרת, משכילה, מצטיינת, בת חב ותלמידה טובה, מכבדת, גומלת חסד, בעלת רגש וכו
אמנם טיפה ביקורתית אבל מודעת לזה, ובואו מכירה מלא ביקורתיים שנשואים.
לאורך השנים מצאתי מי שמצא חן בעיניי, אני מצאתי חן בעיניי אחרים. והיו משכילים נאים חמודחם עורכי דין רואי חשבון רופאים וכו. לפני שנה היה קשר קצר שהייתי בטוחה שזה זה אבל מר בחור אמר שקשה לו עם זה שאני שומרת נגיעה. ופה נשברתצ. עד שמצאתי מישהי שנראה שיכול להתאים שוב עניין שמירת הנגיעה כאילו מפריד ביני לבין הזיווג.
כבר שנים שמירת הנגיעה לא נתפס טוב על ידי בחורים שאני צכירה. יש כאלה שחושבים שיש לי בעיה עם מגע ולכן שומרת נגיעה. יש חלק שמבינים שזו פשוט ההלכה שאני מאמינה בה מעבר ליום ההלכה לדעתי יש בזה דבר מהמם לזכות להכחר רק את מגע בעלי. יש כאלה שפשוט לא מסוגלים בעצמם לשמור נגיעה ולא מעו יינים בכך רוצים לבדוק הסחורה לבפני החתנה. יש כאלה שחוששים מאוווד מכך שבת 33 ושמרתי נגיעה כל חיי.
ונמאססס לי הלב נקרע לי שרואה בקבוצת היכרויות בנות בנות 40 שכותבות שומרת נגיעה ומחפשת רק שומר נגיעה.
זה אפילו לא מצווה זה ממש איסור המגע אז בגלל שלא רוצה לעבור על ההלכה זה היחס שמגיע לי מהבחורים.
איפה הצדיק נחמוד שלי ששומר נגיעה?
הבעיה היא שאני שומרת הלכה בכל הץחומים לא רק שמירת נגיעה, אך בהוויה שלי לא חרדית או משהו וגם לא יתאים לי בחור תורני עם סנדלי שורש משקפיים חולצה לבנה ומכנס חאקי ציצית בחוץ. זה לא הסגנון שלי. אני פשוט רגילה.
והעניין הוא שעד שכבר מוצאת איזה מישהו רלוונטי שישי מצב שישמור נגיעה מגיעות הנתחמקויות המגוונות הנוספות -יש כאלה ישירות - תקשיבי את מחפש מישהי צעירה יותר. ויש כאלה עקיפות - אני בפסק זמן. הכרתי מישהי. וכו וכו.
מכירה גם הרבה רווקות מעל גיל 40 ובואנה לא עלינו זה מלחיץ! כאילו יש כאלו שלא יזכו להתחתן.
ולא מספיק כל זה הרגשתי שהעבודה שלי לא מתאימה לי. בתכלס אם הייתי נשואה עם ילדים זה מה שהייתי רוצה לעשות לגדל אותם ולהיות אמא במשרה מלאה. רק שכרווקה אין לי לגיטימציה לזה. ותכלס יש בי חשש שזה שכעת לא עובדת עשוי עוד יותר להקשות (מחפשת עבודה כמובן).
וקשששההה לי רוצה זוגיות רוצה לאהוב לתת מעצמי רוצה שיאהבו אותי רוצה להתחתן רוצה ילדים רוצה להקים משפחה מאושרת
מרגישה באמת ובתמים שהחתן המיוחל יגיע ברגע הנכון והקבה לא ישיב פניי ריקם ובטוחה שבעלי יזכה בי אבבללללל קשה לי וכבר מבוגרת ומדי פעם חששות צפים באוויר. ומפחדת גם שהדייט הבא שמי יודע מתי יגיע יראה את כל החששות (שלא היו עד לפני זמן קצר. אך הריק הזה בייחוד בקורונה כנראה מציף דברים) שלי וירתע.
זהו פרקתי אשמח לעידוד ולעצות
תשובה
שלום יקרה,
אני קוראת את המילים שכתבת ומתרגשת. כל כך שומעת אותך, את הלב שלך. שומעת את הזמן העובר, את הניסיון הבלתי פוסק שוב ושוב, את התקווה, האמונה, החלום, את האכזבה והתסכול. שומעת את הקושי, עד שיש משהו טוב הוא נופל על מה? על שמירת נגיעה. על משהו שהוא לכבוד ה'.. אז למה?? אני כל כך מבינה אותך.
קוראת את זה ועולה בי הערכה גדולה, מעריכה אותך שאת כל כך הרבה שנים מטעינה את עצמך מחדש, רוצה מחדש, מנסה שוב ושוב ולא מוותרת. מעריכה מאד מאד שלמרות שאת מוצאת מישהו טוב את לא מוותרת על הלכה חשובה וישרה. כל כך מיוחד ולא מובן מאליו, כל כך גדול.
נגיעה
יש לנו כל כך הרבה דברים שמתנגשים לנו בין ההלכה לבין איך שחלק מהעולם רואה את הדברים והולך כך. זה שהעולם מושך את החבל לצד השני זה מערבל ומבלבל אבל באותה מידה, מביא אותנו לחזק את החבל שאצלנו, את הצד שלנו. כשאני עומדת בצומת בנפש ש'די' אין לי כח שבגלל ההלכה נופלים לי דברים טובים', ובכל זאת אני בוחרת כל פעם מחדש לעשות את רצון ה'- זה עצום וגדול כל כך. אני בטוחה שה' 'רואה' את הערך הזה, את ההתאמצות שלך על חיי הלכה, רואה ושומר זאת קרוב, ועוד ישלם לך על זה שכרך.
אני מרגישה שאותם בחורים שלא רוצים לשמור נגיעה פספסו את העיקר, הרי כל הנקודה של חתונה ביהדות היא לבנות קודם כל קשר אובייקטיבי, פנימי, "אהבה שאינה תלויה בדבר" ורק מתוך הבסיס האיתן הזה, מתוך הקשר של הנפשות והטוב האמתי שלהן יחד אפשר להתחתן ולהוסיף את הקומה של הגוף. ממליצה לך לחזק את עצמך בסיבות של שמירת נגיעה. לכתוב לך למה זה טוב ולמה את מאמינה בזה.
קשר
בעולם הדייטים יש מלבד האמצע, שתי קצוות- אנשים שיש להם קשרים ארוכים לרוב ואנשים שיש להם רק קצרים. ואני חושבת שנכון לשאול את עצמנו, למה לא התפתח לי אי פעם קשר רציני? איפה זה נתקע? האם אני יודעת לשים את האצבע על נקודה מסוימת שבה זה תמיד נעצר? זה לרוב בגללי או אחרים שחותכים.
אם זה כל פעם הצד שלי מסיים את הקשר, אני רוצה ליגוע בנקודה של ביקורת.. (ואני לא יודעת אם היא קשורה לכאן ובכל זאת נותנת לה מקום..) ונכון יש הרבה אנשים ביקורתיים שהתחתנו. אבל צריך לראות שזה לא מה שתוקע אותנו. לשים לב על מה אנחנו חותכים- האם על דברים מהותיים או על דברים שאפשר להסתדר איתם.. ולעיתים גם מאד.
פעמים נכון לכתוב לעצמי 4 דברים מהותיים שעליהם אני מתעקשת, השאר בנחת. ולא לעצמי לחתוך.. לתת לקשר מקום.
אם זה כל פעם הצד השני מסיים, נצרך לברר, אולי יש נקודה מסוימת שאני יכולה ליגוע בה ולהבין יותר למה זה קורה ולנסות לפתור את זה מעט.
ממליצה לך בחום,
- למצוא לך מלווה לדרך. מישהי גדולה ומקצועית, משהי עם לב רחב שאת מתחברת אליה. שיהיה אצלה מקום בשבילך, לשתף אותה, לפרק ביחד את כל הקשיים הפנימיים וכל מה שצף, ויחד לנסות לצעוד למקום טוב עבורך. זה שווה כל כסף שיש.
- עשיה טובה. אני מרגישה שבזמן שיוצאים נכון שתהיה לו"ז שממלא אותך, שמוציא ממך טוב, שמחייה אותך. זה מביא את האדם למפגשים אחר- חיוני ומלא. ובלי קשר לדייטים, זה נותן לאדם וממלא אותו..
למצוא עבודה טובה, משמעותית שמשמחת אותך.
לרכוש קורסים או חוגים בתחומים שאת אוהבת ורוצה לפתח.
לצאת עם חברות, עם המשפחה.. לעשות דברים שמשמחים את הנפש, שמביאים מרגוע כי הם ממלאים מבפנים (גם אם זה זמני..).
בטח שהם לא מהווים תחליף לבית ומשפחה. אבל כל זה בהחלט שומר עלינו יפים וצעירים מבפנים, וזה חשוב.
- לדבר עם ה'. כנה 'מלב אל לב'. לשתף אותו בקושי, ברצון להתחתן ובמניעה של שמירת נגיעה, ברצון לעשות את רצונו אבל במה שזה מביא בסוף בשטח.
בדיבור פתוח, לשתף בקושי, ברצונות ובחלומות. להתפלל על זה ולבקש.
ולסיום,
עם המאמצים וההשתדלות שנעשה, יש לנו את אבא שבשמיים שיושב ותווה לנו את הדרך שלנו- דרך רצופה וסלולה. ועם זה שיש מה לעבוד על עצמי תמיד ולהתקדם, תוך כדי ואחרי שאני יודעת שאני עושה את המאמצים שלי.. אין צורך להאשים את עצמי ולהיות כל הזמן בביקורת עצמית הרסנית. הקב"ה איתך בדרכים, משגיח עלייך ושומר ורוקם לך את הדרך שלך.. וישלח לך בע"ה את שלך.
מתפללת לך בליבי על שהשערים ייפתחו והשפע יבוא כמו שהטבע רגיל...
אנחנו תמיד פה...
מחזקת אותך!
יהודית