שאלה
שלום כבוד הרב!
יש לי שאלה אליך, ואני אפילו קצת מתביי'שת בה.
כמו לכל אדם, יש רגעים של קנאה באחר, וכשאני מסתכלת על מישהי, ומקנאה בה בגלל המראה או כל דבר, לא חשוב מה, ניסיתי להרגיל את עצמי לחשוב שגם היא לא מושלמת,ואז אני נכנסת עם עצמי לוויכוחים ולקטנות, ואומרת איכשהו כבדרך אגב, אולי גם העבודת ה' שלה לא הכי טובה,(וזה גם קורה לי כשאני רואה איזה דוסית או משהו, ומאוד קשה לי לא לקנאות בבנות כאלו, לא שאני לא דתיי'ה..) ורגע, אולי היא אפילו לא יותר טובה משלי,
ואז אני ישר תמיד נבהלת ואומרת לי שאסור לי לומר את זה, בגלל שאני צריכה ענווה, ואסור לי חו"ח להתגאות עליה! וחו"ח שלא לשפוט אותה.
וזה תמיד תמיד תמיד לא משנה אפילו בקנאות הכי קטנות תסריט קבוע שמתנגן לי בראש. אני שמחה לפחות שאת החלק השני שאני מסוגלת להזכיר לעצמי שזאת גאווה וחוסר ענווה וכו' וזה לפחות עוד יש לי.
מה אני אעשה???
נשארתי אבודת עצות. וכל העניי'ן הזה נגמר בסוף שאני עדיי'ן עצובה בגלל החסר שיש לי ושאין לה, כי אני תמיד משאירה את הנושא הזה פתוח עם עצמי, כי אני יי'שר איכשהו מוציאה את זה מהראש בדקה ה90 לפני שאני מסתבכת עם עצמי,וזה נשאר לא פטור כל העניי'ן.
אשמח אם תבין אותי ותתן לי גם דרכים להתחזק בזה, או תחבולות נגד היי'צר בקטע הזה.
תודה רבה רבה וחג שמח כבוד הרב!!
יעל.
תשובה
ב"ה,
שלום,
הנקודה העיקרית בענין הקנאה היא שאין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמצא נימא,
לכל אדם יש את המסלול שלו בחיים את האמצעים שהוא מקבל את המשימות והמטלות שעליו לבצע וזה ממש לא רלוונטי לראות מה יש ומה אין לאחר,
משל לאדם שנתנו לו אופניים על מנת להגיע לעיר הסמוכה, והוא שואל מדוע לאחר נתנו מכונית, אך הוא לא יודע שהשני צריך להגיע לסוף הארץ!
גם אם לאדם אחר יש יתרונות רוחנים זה לא צריך לגרום לחולשת דעת כי יתכן שמה שאצלו בא בקלות אצלך זה בא במאמץ גדול ולוקח זמן עד שתגיעי לכך, אך מצד שני מה שנקנה בעמל חקוק יותר בנפש, גם השכר גדול יותר על מה שנקנה בעמל.
צריך להתרגל לחשוב על מה שיש בי ומה שאני מסוגלת ולאן אני צריכה להגיע עם הכוחות שלי.
בהצלחה,
דני ארגמן