שאלה
בס"ד
לכב' הרב אליהו
אנחנו נוהגים מדי שבת בבוקר, לאחר התפילה לעלות לבית סבתי ולהתכבד אצלה במיני מאכלים. יודגש כי אין אנחנו סועדים אצלה סעודה ממש (עם לחם), אלא רק אוכלים עוגות, ממתקים וכיוצ"ב ולאחר מכן אנחנו באים הביתה וסועדים את סעודת השבת. כמובן שלפני אכילתנו אצלה את הכיבודים, אנחנו מקדשים אצלה על היין. במהלך עיוני ב"שמירת שבת כהלכתה" השבוע, גיליתי (לתדהמתי) בפרק נ"ד סימן ג' כי "קידש על היין ולא סעד.. לא יצא ידי חובת קידוש ואף אם סעד במקום אחר לא יצא ידי חובת קידוש, והרי הוא כאוכל בלי קידוש, וכפי שיבואר, וגם ברכת הקידוש שלו היא לבטלה"... פשוט נדהמתי!! שמא במשך כל החיים אין אנו יוצאים ידי חובת קידוש היום בשבת בגלל שאנו נוהגים כך? ועוד שאלה, האם באמת אין שום אפשרות שנקדש אצל סבתא שלי (על מנת שנוכל להתכבד אצלה במזונות ומשקים) ורק אח"כ נסעד בביתינו את הסעודה?? סבתי אישה מבוגרת ואין שום אפשרות שנסעד אצלה, זאת ועוד, ביקורנו בביתה בשבת בבוקר הוא הביקור המשפחתי היחיד אצלה במהלך השבוע ומסב לה הרבה נחת...
אודה לתשובתו המהירה של הרבה !!
תשובה
בס"ד
היה רגוע.
אם אכלתם אצלה עוגה וברכתם ברכת "מעין שלוש" - יצאת ידי חובת קידוש.
אתם יכולים להמשיך כך גם בעתיד.
רק...
תשאירו תאבון בשביל האוכל של אמא. היא טורחת ומבשלת ביום שישי. ואם תבואו שבעים מהעוגות של סבתא - האוכל של אמא לא יהיה טעים והיא תרגיש קצת צער.
איכלו קצת אצל סבתא, והעיקר אצל אמא.
בתאבון.