שאלה
למה כל הרבנים שצריך ללמוד מהם ("והיו עיניך רואות את מורך") מוסרים את נפשם על דברים שלא צריך למסור עליהם את הנפש, כגון אלישע בעל כנפיים, בעוד שכתוב ונשמרתם מ-א-ד לנפשותיכם וזה דוחה (כמעט)את כל המצוות?
תשובה
ב"ה כ"א אייר תשס"ב
לקרן שלום!
יפה שאלת. ובאמת יש מקום לברר סוגיא זו של קידוש השם בקצרה. לדעת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה' רק על שלוש עבירות קיים הכלל של "יהרג ואל יעבור" עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בשאר העבירות הכלל הוא "יעבור ואל יהרג", ומי שמקריב נפשו בעבירות אלו הרי הוא כשופך דמים. אבל בזמן השמד בתקופה בה הגויים כופים את ישראל לעבור על מצוות ה' באופן כללי הדין הוא "יהרג ואל יעבור" אפילו על שינוי מנהג כמו צבע שרוך הנעל "ערקתא דמסאנא" בלשון הגמרא. הסיפור על אלישע בעל הכנפים הוא בזמן השמד, שם גזרו על ישראל שלא יקיימו את מצות ה' כולל הנחת תפילין, בתלמוד מופיע שפגש אותו "קסדור" והכוונה לרומאי. יש הטוענים שמדובר בתקופת גזרות השמד של אנדריאנוס קיסר אחרי דיכוי מרד בר כוכבא, ולכן ברור שהדבר היה בגדר של מצות קדוש השם. יש שואלים מדוע הוא יצא לשוק, ולא הניח תפילין בצנעא? ומכאן יתכן שיש ראיה לשיטות הראשונים החולקות על הרמב"ם, בעלי התוספות והנמוקי יוסף הסוברים שלמרות שבשאר המצוות אין חיוב של "יהרג ואל יעבור" קיים היתר למסור את הנפש על מנת לקדש שם שמים, וכך יש עדויות שנהגו בזמן הגזרות באשכנז בתקופת מסעי הצלב.
ולכן ברור שאלישע בעל הכנפיים נהג כדין, ובאמת בקב"ה עשה עמו נס והוא ניצל.
יהי רצון שנזכה לקדש שם שמים בחיים.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת