קושר ומתיר בשבת

א. "מכלל המלאכות הרגילות אצל האדם, שבנקל אפשר שייכשל בהם וצריכים השגחה ביותר, הוא מלאכת הקושר והמתיר, שהאדם רגיל בזה בימי החול והידיים עסקניות הם בדבר זה תמיד" (בא"ח).

ב. דעת הרי"ף והרמב"ם: לחיוב דאורייתא צריכים להתמלא שני תנאים: שיהיה קשר שלא קצוב לו זמן להתירו; שיהיה הקשר מעשה אומן. אם מתקיים רק אחד מהתנאים - הקשירה וההתרה אסורות מדרבנן. ובהעדר שני התנאים גם יחד - מותר לכתחילה.

ג. דעת רש"י והרא"ש: קשר שהוא לעולם חייבים עליו מדאורייתא, גם אם אינו קשר של קיימא. אם הוקצב לקשר זמן (יש אומרים: 7 ימים, וי"א: יום אחד) עד להתרתו: אסור מדרבנן. פחות מהזמן הנקוב לעיל: מותר לכתחילה.

ד. אין אנו יודעים להגדיר מהו קשר של קיימא, ולכן להלכה אנו חוששים לכל הדעות הנ"ל ואוסרים כל שני קשרים הנעשים זה על גב זה, ואפילו נעשו כדי להתירם בו ביום.

ה. קשר עניבה אינו קשר של קיימא, ואם הוא נעשה כדי להתירו בו ביום - מותר לקושרו וגם להתירו. לכן קושרים כך שרוכי נעליים או של כובע הגשם.

ו. אם נקשרו השרוכים בקשר ע"ג קשר, ויש צער באי התרתם - כיון שהאיסור הוא דרבנן, מותר להתיר קשרים אלו.

ז. שקיות מזון נאטמות ע"י חוט ברזל הנכרך מסביב לפתח השקית ואח"כ קולעים אותו סביב עצמו. כאמור, יש בכך חשש איסור דאורייתא ואין לאטום כך שקיות בשבת, וכן אין להתירן בשבת. ניתן לפתוח את השקית ע"י ניתוק חוט הברזל.