שאלה
שלום רב,
אני נשואה לבעלי... ב"ה יש לנו ילדים בריאים וטובים. הנישואין שלנו תקינים באופן ממוצע כמו רוב הזוגות. עשינו שאלת רב לפני שנה, ואנחנו בהפסקת ילודה בעקבות הקושי שלי להתמודד עם ילד שיש לו... אני יודעת שרמת התקינות של הנישואין שלנו תלויה בעיקר ברמת ההשקעה בקשר הזוגי ובתפילות לשלום בית.
אבל דא עקא - אני כבר זמן מה מסתובבת עם ההרגשה המביכה שמא אני לא ממש נמשכת לבעלי/לגברים בכלל... כן, הבאתי ילדים לעולם ובאופן עקרוני אני חושבת שכך צריך להיות, אבל אני מרגישה קשר הרבה יותר חזק (כרגע רק באופן נפשי) לנשים מסוימות בחיי.
השאלה שלי מה אפשר לעשות בנידון?
האם יש בזה משום בגידה אם אני לכאורה "אוהבת" יותר נשים מאשר את בעלי???
האם ניהול קשר רומנטי עם אישה במסגרת הנישואין שלנו יהיה דבר של 'יהרג ובל יעבור'? בטח דבר זה לא ייחשב למשהו שרוח התורה נוחה הימנו. ועם כל זה, ברור שדין אישה סוטה נבחן בקשר הנסתר שלה עם גבר בלבד, ולא עם אישה? האם אישה שנסתרה עם אישה אחרת תיענש על כך, בין בהסכמתו של בעלה ובין ללא ידיעתו? לפי הפשט, זכורני שנשים מסוללות הן דבר מקובל, שאמנם לא נחשב לדבר אופטימלי אבל נחשב ללגיטימי, ואין בו כרת או עונש אחר...
אני מרגישה שממש בדיני נפשות עסקינן, וקשה לי כ"כ להתמודד עם זה. אני יודעת שאפשר להמליץ על ייעוץ זוגי שאולי יכול היה לתרום לעניין, אבל בעיניי זה ניסיון התחמקות מהנקודה המרכזית שלפיה לא ברור לי אם אני אמורה להמשיך ב"מחזה" הזה שבה אני נשואה לגבר, אבל נקרעת מבפנים, ומרגישה אומללה באופן יומיומי.
אני לא מהרהרת ברצינות בגירושין. אני לא אנוכית מספיק בשביל לאמלל גם את ילדיי או את בעלי, שבאמת עושה כל שביכולתו בשביל אשתו. אבל מה אני בכ"ז יכולה לעשות בשביל עצמי??? כי אחרי 120 שנה אני לא יודעת אם אוכל לומר אם באמת הייתי נשואה או לא... אם הלב שלי בכלל לא נמצא פה בביתי...
יש לציין, שאני ח"ו לא מכשילה את בעלי ודואגת לטבול מתי שצריך. אבל אין לי כל סיפוק מכך לא נפשית, ולא רוחנית. מה עושים?!? האם כ"כ קילקלתי במעשיי שבגלל זה הגעתי לאן שהגעתי?? אולי זה חוסר הבגרות הנפשית שלי או בלבול זהות שלא התייחסתי אליו בזמן, והשעה דוחקת שאתייחס אליו לפני שיהיו לכך השלכות מטרידות באמת?
אני בטוחה שיש עוד נשים שמרגישות כמוני, אך טרם נתקלתי בהן או שאולי אין להן את האומץ להודות
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הנורמה המערבית היא שמימוש הצרכים המיניים הוא בעדיפות עליונה. אם גבר או אישה יטשו בן זוג לטובת מי שהתאהבו בו - הם יזכו להערכה מפני שהלכו אחרי הלב - זה העקר. העובדה שהרסו את שמחת החיים ואת הבטחון העצמי של ילדיהם אינה נחשבת למחיר יקר מדי בתרבות המערבית.
בתורת ישראל יש ערך עליון למשפחה. בבית יציב עם אבא ואמא גדלים ילדים שיש להם בטחון עצמי ושמחת חיים. אלו תנאים הכרחיים להפוך למבוגרים חזקים ומאושרים.
אנחנו יודעים שהתאהבות מתחילה ב-'גץ' קטן. השאר תלוי בשותפים. אפשר ללבות 'גץ' כזה שיהפך לאהבה לוהטת. באותה מידה אפשר להתעלם ממנו עד שיכבה בלי להשאיר עקבות.
מי שהמשפחה שלו במקום ראשון, ימלא את עצמו באהבה וחום כלפי בני משפחתו ככל יכולתו. אם כרגע קשה לך להלהב מבעלך תתלהבי יותר מהילדים. ציירי לעצמך אותם פוסעים באושר אל החופה. דמייני אותם באים אליך עם הנכדים שלך. האם את מסוגלת לפגוע בהם כדי לממש צרכים
מיניים שלך. האם תוכלי בעוד עשר שנים להתבונן בעינים של ילדיך ולומר להם בלב שלם: 'פרקתי את המשפחה כי הייתי חייבת לחיות עם אישה'?
אני יודע שאולי אקבל תגובות נסערות ופגועות מנשים הטוענות בזעם שאני בכלל לא מבין...
אני סבור שהכעס של נשים כאלה נובע בגלל פערים ערכיים מהותיים. הם בתרבות שמעניקה לגוף משקל מרכזי. אני (ועוד רבים וטובים) רואים באדם יצור הרבה יותר רוחני שאמונות וערכים מנהלים את גופו ולא להיפך.
יש אנשים רבים מאוד בעולם שמתוך בחירה, מוותרים במידה רבה על הצרכים המיניים שלהם.
אני בטוח שברור מקצועי, יוכל לסייע לך לבדוק ולגבש עמדה מינית נכונה יותר עבורך.
יש גוף מקצועי שמטפל במקרים כמו שלך בדרך יהודית, הוא נקרא: 'עצת נפש'
http://www.atzat-nefesh.org/