שאלה
שלום לכבוד הרב!
בפרשת בהעלותך מלמד אותנו רש"י שהעם לא נסע עד האסף מרים כביטי לכבוד שחלק לה המקום על שעה אחת שהתעכבה למשה.
דוגמה זו של מידה כנגד מידה מופיעה גם במסכת סוטה.
לא ברור לי האם ההתנהגות הטבעית היתה להשאיר את מרים לבדה במדבר (להתמודד לבדה מול המדבר, הרעב,חיות רעות וכד' ) והעם שנשאר והמתין לה נהג בחסידות מיוחדת.
לי נראה שגם עם הוצאת מחוץ למחנה מצורע או כל פרט אשר פוגע בטהרת המחנה עדין בני ישראל מחיויבים אליו .להשאירו לבדו זו הפקרות או אפילו חשש לפגיעה בנפש.
אשמח להסבר / תירוץ לבעיה זו
בברכת התורה !
תשובה
שלום
שאלתך היא שאלה חשובה.
התשובה היא שרש"י על פי חז"ל לא העלו על דעתם שהעם היה נוסע ללא מרים, זה אסור על פי דין פשוט.
אלא שהעם יכלו לנסוע, ומרים היתה גם היא נוסעת במקביל אליהם מחוץ למחנה.
אך ישראל גם את זה לא עשו, כדי לא להטריח אותה, משום שהיא היתה חולה, למרות שעל פי דין יכלו לנסוע.
ועל זה אומר רש"י שנהגו בה לפנים משורת הדין, כפי שהיא נהגה כשהתעכבה למשה.
כל טוב