שאלה
הי, אני בת 17 ולומדת בכיתה י"ב.
שנה הבאה אני עושה קומונה בבני עקיבא, אני ממש מאמינה ואוהבת את התנועה, רוצה בזה ומחכה לזה ממש!
הבעיה היא שעד עכשיו הייתי מדריכה בתנועה נפרדת וחוץ מדברים ממש טכניים שהרוב היו בוואצפ לא יצא לי לדבר עם בנים בכלל!
שנה הבאה אני צריכה לעבור ממצב שלחוסר קשר עם בנים, לדיבור יומיומי איתם ואפילו להיות מנהלת שלהם!
אני בן אדם ממש חברותי, שמח ומצחיק, ואני ממש אוהבת להכיר אנשים חדשים. אבל בפעם הראשונה שאני נפגשת עם אנשים אני לא תמיד מצליחה לדבר להביע ולהגיד את מה שיש לי להגיד ואני די נאטמת ומובכת, במיוחד עם בנים (גם אם הם יותר קטנים ממני).
זה משהו שאני מאוד רוצה להצליח לעשות אבל ממש מביך אותי ומלחיץ אותי לפתוח שיחה ואין לי מושג איך בכלל להתחיל.
כשאני חושבת על מתי שאני אגיע לסניף ועל ההכרות שלי והעמידה שלי מול הצוות, אכילה אצל משפחות בשכונה (צוות מעורב) ובכלל לחיות שם ולשנות גישה אני משתגעת נלחצת ומתה מפחד.
מה עושים?!
תודה רבה!
תשובה
שלום לך יקרה.
איזה כיף שאת עומדת לעשות משהו שאת כל כך רוצה בו!
בעז"ה זו תהיה לך שנה מופלאה, ומאחלת לך שתעשי המון טוב.
אתחיל ואומר שבעיניי את יכולה להיות רגועה לגמרי. יש המון בנות שמגיעות מרקע הפוך לחלוטין לסניף שהן עושות בו את הקומונה, ויש גם המון בנות שממש כמוך, מגיעות מסניף נפרד ופתאום צריכות לעבוד עם בנים. המון בנות עשו את זה לפנייך ויעשו את זה אחרייך, אז את לגמרי נמצאת בציבור טוב, ואני מאמינה באמת שיהיה לך לגמרי בסדר.
יחד עם זאת, אני חושבת שיש משהו מאוד נכון בהתעוררות של החששות, וכל הכבוד שאת שמה לב לזה ומעוניינת לתת לזה את המענה על מנת להרגיע את הרגשות הללו בתוכך.
אני מציעה לך להיות מעין "הפסיכולוגית" של עצמך. ולהתחיל לשאול את עצמך – ממה בדיוק את מפחדת?
העלית פה בשאלתך כמה נקודות. מה בדיוק הדבר שמחשיש אותך?
האם זו פעם ראשונה שאת עושה משהו שלא עשית מעולם? אני מניחה שלא. בטוח הכרת אנשים חדשים במהלך חייך, בטוח נתקלת בסיטואציות שמעולם לא נתקלת בהן קודם. אז גם כאן יש סיטואציה חדשה. מה מפחיד בזה?
הבנים מפחידים אותך? למה מפחידים? מה מפחיד בהם? האם את חושבת שלא תצליחי לעמוד מולם? האם את מתביישת?
מציעה לך להמשיך עם השאלות האלו.. תנסי להגיע לנקודה המרכזית שגורמת לך לחשוש.
יכול להיות שתגלי שבאמת אין ממה לחשוש, כי אין באמת משהו מחשיש בסיטואציה, ויכול להיות שתגלי שכן יש ממה לחשוש. אבל את יודעת בדיוק ממה. את יודעת מה הנקודה שקצת מלחיצה אותך, ואז יותר תוכלי לתת לה מענה ספציפי ומדויק יותר.
ואל דאגה – לכל דבר יש פתרון! החכמה היא להצביע על הנקודה הנכונה ואז אפשר להצליח לפתור אותה.
ושתדעי שהרבה מהקשיים והלחצים נפתרים תוך כדי תנועה. כלומר ברגע שתגיעי לשטח תראי שזה לא כזה נורא כמו שחשבת. שזה בסדר גמור ואולי אפילו מעניין ומשמח אותך.
אני בטוחה גם שבבני עקיבא מודעים לעניינים האלו ונותנים הכשרות בהתאם.
מה שכן, אני חושבת שכדאי לנסות להקטין את החשש ולא להתמקד בו. אני מציעה לך לנסות להתמקד בדברים האחרים שמשמחים אותך בקומונה. לחשוב עליהם. על הסיבות שגרמו לך לבחור בתפקיד הזה. אז נכון, יש חששות. אבל הם לא המרכז. הם לא העיקר. יש חששות ואתגרים ואת תתגברי עליהם. ואת תצליחי לעשות את זה מכוח כל הדברים הטובים שמחכים לך בתפקיד.
לסיום, ממליצה לשתף אדם קרוב, אולי קצת בוגר יותר, הורים, מחנכת, מדריכה, יועצת וכו'. זה גם יעזור לך לפרוק ולדבר על מה שאת מרגישה וגם הם יוכלו לתת לך עצה ממקום קרוב שמכיר אותך.
איזה זכות יש לך לשרת את עם ישראל!
בהצלחה רבה בתפקידך החשוב, ובכלל.
בהערכה רבה
נעמה
(7)