קובץ - הלכות תקיעת שופר

בס"ד

[תקיעה] - התקיעות המה הברות פשוטות. וישתדל שלא ל"נגן" בהם, לעלות או להוריד את הצליל, אלא יתקע תקיעה ארוכה ופשוטה.

[שברים] - צריך שיהיו ג' שברים זה אחר זה, וכל שבר יהא ארוך כמו ג' כוחות ונמצא שגם השברים בסך הכל הם כמו ט' כוחות, ואם עשה ד' או ה' שברים בלי הפסק ביניהם - יצא.\ שו"ע תקצ סע' ג \. יזהר מאוד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר כמו ט' כוחות, כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא.\ שו"ע שם \ אין להעלות בטון בסוף התקיעות.

[תרועה] - לכתחילה צריכה כל תרועה להיות ט' כוחות קצרים סך הכל שתי שניות. ואם עשה יותר - יצא.\ וצריך לעשות את התרועה בנשימה אחת, ואם הפסיק באמצע - לא יצא.

יש יהושע הכהן הגדול שמוזכר בחז"ל ואין הכוונה ח"ו לאותו האיש. וזהו שר במלכות השמים שיש לו תפקיד כמו למיכאל וגבריאל ושאר אלפי אלפים של מלאכים ואחד מהם זה הוא.

השם ישוע או ישועה הוא שם יפה מאוד. רק שאותו האיש השהיה קרוי בשם זה עשה נבלה ואנו קוראים אותו "ישו". אבל השם ישועה אין בו שום קשר למעשה הנבלה שעשה אותו האיש.


צרפתי לך קובץ עם הלכות תקיעת שופר מספר הלכות חגים של מו"ר אבי שליט"א.

[הלכות תקיעת שופר]
א.
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".\ רמב"ם פ"א ה"א מהל' שופר \. וכתב הרמב"ם ז"ל: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב - רמז יש בו, כלומר, עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה וכו'".\ רמב"ם, הל' תשובה פ"ג ה"ד ועיין טעמים נוספים במחזור אהלי יעקב, דינים עמ' ק"כ \. וכל הטעמים הללו להעמיק את כוונת המצוה, אבל בזמן התקיעות יכוין לשמוע קול שופר.
ב.
ידקדקו לבחור תוקע בעל תורה ויראה, כפי מה שאפשר למצוא. והתוקע ילמד הלכות תקיעות קודם ראש השנה.
ג.
תיקנו פיוטים מיוחדים, "לשם יחוד" ותפילות מיוחדות קודם התקיעות, לעורר את לב האדם לתשובה, ועל כן טוב לאומרם בכונה ובהתעוררות הלב.
ד.
דרשה - טוב ונכון שהחכם ידרוש קודם התקיעות בדברי חיזוק והתעוררות לתשובה וכשדורש הרב לפני הקהל, יזהר במיוחד ביום זה מלהזכיר עונות של ישראל, ואם צריך לעורר את הציבור על עניין מסוים ישתמש בלשון ספק: "אם יש בידינו חטא פלוני" וכד' כדי לא לעורר קיטרוג על עם ישראל ביום הדין.
ה.
אין לאכול קודם התקיעות כיון שהן מצוות עשה של תורה. אמנם אשה חלושה או איש חולה או זקן שאינם יכולים להשאר בצום עד אחרי התקיעות, יכולים לאכול בצנעה, לפני התפילה. אם רוצים אותם חולים לאכול אחרי תפילת שחרית, חייבים לקדש ואחר כך לאכול. וטוב לאכול רק "כזית" מזונות אחרי הקידוש.\ עיין שד"ח מערכת ראש השנה סי' ב ס"ק לא. כה"ח תקפה ס"ק כה, כו \.
ו.
המתפלל יחיד - יכול לתקוע רק אחרי שתוקעין בבית הכנסת או אחר שעברו שלוש שעות מהיום. אמנם ציבור יכולים לתקוע גם קודם שלוש שעות. והוא הדין בתפילה, אין היחיד יכול להתפלל מוסף בשלוש שעות הראשונות של היום.\ עיין שו"ע תקצא סע' ח. כה"ח שם ס"ק לה, לו ועיין לקמן בדיני תקיעה בתפילת מוסף \.
ז.
שופר - שתוקעים בו עדיף שיהיה של איל, וכפוף. וצריך לראות שלא יהיה בו סדק לאורכו או לרוחבו. ושלא יהיה בו שום נקב. ושלא יהיה דבוק משהו בפיו, ושלא יהיה שום חסרון או אפילו סדק קטן בפי השופר.\ אהלי יעקב הלכות שופר ד. עיין בא"ח נצבים טז \.
ח.
אין יוצאים י"ח התקיעות בשמיעה משופר אם משתנה הקול שלו, או אם יש ציפוי בפיו.\ עיין רש"י ר"ה כט: וברמב"ן \.
ט.
מותר בראש השנה לתת בתוך השופר יין או ערק כדי לחדד את קולו.\ ברכי יוסף סי' תקפו. עיין שו"ע שם סע' כג \.
A0<מקריא
י.
יעמידו "מקריא" ליד התוקע כדי שיסמן לו לתקוע נכון. וצריך המקריא להיות ת"ח כדי שידע מהו האורך והצליל הנכון של התקיעה ועל איזו טעות צריך לחזור ועל איזו לא, וכן צריך לידע מהיכן התוקע צריך לחזור אם טעה וכדו'. וכן ראוי להקפיד שידע המקריא את כוונות התקיעה ובמיוחד אם התוקע אינו בקיא בהן.\ עיין רמ"א תקפה סע' ד והחונים עליו \.
יא.
לדעת בן איש חי יכול המקריא להקריא לתוקע גם תקיעה ראשונה. ולדעת משנה ברורה יכול להקריא רק מתקיעה שניה ואילך, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכה לתקיעות. אמנם כיום נוהגים להראות לתוקע את התקיעות על דף או בסידור כדי שלא לבלבל את הכוונה.\ בא"ח נצבים טז. כה"ח שם ס"ק מו \.
יב.
כשמראים לתוקע בתפילת לחש את סדר התקיעות בסידור, לא יוציא המקריא את שמות התקיעות בפיו כדי שלא יהיה הפסק, אלא יסמן לו על הסידור או על דף שרשומות עליו התקיעות.\ עיין שו"ע תקצב סע' א והחונים עליו. כה"ח שם ס"ק א, ה \.
יג.
כשמקריאים לתוקע את סדר תשר"ת יראה לו "שברים-תרועה" כיחידה אחת, כיון שבתקיעות שקודם תפילת מוסף עושים שברים ותרועה בנשימה אחת. ובתקיעות של לחש ושל החזרה עושים אותן בשתי נשימות אך ללא הפסקה ביניהן. ולדעת הרמ"א עושים הכל בשתי נשימות.\ עיין שו"ע תקצ סע' ד \.
A0<הברכות
יד.
כוונה - ישמעו היטב את הברכות, ויכוונו לצאת בהן ידי חובה וטוב שיאמר התוקע לקהל לכווין ליבם לצאת ידי חובה בברכות ובתקיעות, וגם התוקע יכוין להוציא את כל מי ששומע אותו בברכות ובתקיעות.
טו.
אם אינו מצליח לשמוע הברכות מהחזן - יכול לברך לעצמו, אבל אם יכול לשמוע מהחזן, יצא ידי חובה בברכתו.\ עיין זבחי צדק ח"ג סימן קל"ט \.
טז.
כשהתוקע מברך את הברכות, לא יענו הקהל "ברוך הוא וברוך שמו" אלא רק "אמן". ויש עדות שכן מקפידים לענות "ברוך הוא וברוך שמו".
יז.
נוהגים לעמוד בעת הברכות, ולשבת בעת התקיעות.\ עיין בא"ח נצבים טו \. אולם בתקיעות של חזרת תפילת מוסף צריך לעמוד. ויש שנהגו לעמוד בכל התקיעות.
יח.
קודם הברכות יאמר התוקע את ה"לשם יחוד" כמובא בסידורים ואומר "הסדר שאעשה במאה קולות". ולא ב"מאה ואחת קולות". כי רק מאה הם החיוב. גם הציבור יאמרו "לשם יחוד". "לשמוע קול שופר". ביום הראשון יאמרו "לקיים מצות עשה של תורה", וביום השני, אף על פי שאין הבדל בין קדושת הימים, יאמרו "לקיים מצות עשה", בלבד.\ עיין רמב"ם הל' קידוש החודש הלכ' ח' לאפוקי דעת האומרים 'יומא אריכתא' וכן לכאורה משמע מתוס' סוכה מג: ד"ה: "לא אקלע" ועיין רש"י ר"ה י"ח על המשנה בד"ה: "על אלול מפני ר"ה" שמשמע שסובר שעשו ר"ה יום אחד שלא כדעת תוס' ואף על פי שבשו"ע תקי"ד ותקט"ו נפסק שיש דין יומא אריכתא, הרי זה נאמר רק לחומרא ולא לקולא \.
יט.
נוסח הברכות - ביום א' דראש השנה מברך התוקע "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", אולם ביום ב' דראש השנה מברך רק "לשמוע קול שופר". וכשחל יום ראשון של ראש השנה בשבת, אין תוקעים בו, ולכן ביום השני מברכים גם "שהחיינו".\ עיין שו"ע תקפה סע' ב. תר סע' ג ומג"א שם \.
כ.
לדעת הרמ"א לעולם בין ביום ראשון ובין ביום שני של ראש השנה יברכו "שהחיינו" וטוב שהנוהג כדעתו ילבש בגד חדש וכשמברך יכוין גם על הבגד החדש.
כא.
אם בירך בטעות "לתקוע בשופר", או "על תקיעת שופר" - במקום "לשמוע קול שופר" - יצא ידי חובה.\ עיין מ"ב וכה"ח סי' תקפ"ה \.
כב.
אחיזה וכיסוי - צריך לאחוז את השופר בשעה שמברך עליו, ונהגו לכסות את השופר בעת הברכה, לפני הברכה ובין התקיעות.\ כה"ח תקפה ס"ק יד בשם א"ר ס"ק ח. בא"ח נצבים טו \.
כג.
בלי הפסקה - צריך התוקע לתקוע מיד אחר הברכות ולא להפסיק אפילו בדברים שמענין השופר, ואם דיבר קודם תקיעה ראשונה, אם דיבר מעניין השופר - אינו חוזר ומברך, ואם דיבר בעניין אחר - חוזר ומברך. אם כבר תקע לעצמו קודם לכן - אינו חוזר ומברך.
כד.
אם התוקע דיבר בין הסדרים - אינו חוזר לברך ואם השומעים דיברו בין הברכה לתחילת התקיעה, יש מחלוקת אם צריכים לחזור ולברך. ולכן אם דיברו לא יחזרו לברך, כי ספק ברכות להקל. ואסור לתוקע ולציבור לדבר מתחילת הברכות עד סוף התקיעות.\ עיין שו"ע תקצב סע' ג. כה"ח שם ס"ק כד משנ"ב ס"קח \.
כה.
אין לדבר שום דבר אחרי הברכות עד אחרי תפילת מוסף, אמנם מותר להתוודות בלחש בין התקיעות\ שו"ע תקצב סע' ג. עיין בא"ח שם יג \, כיון שזו שעה שבה אין שליטה לחיצונים וזו שעה שאדם יכול להתוודות.
כו.
מותר לציבור לומר פיוטים לפני מוסף שהם כתפילה ואינם הפסק בין הברכה לתקיעות, אך התוקע לא יאמר את הפיוטים.
כז.
התוקע לאחרים - לאחר שיצא ידי חובה בתקיעת שופר, יאמר לשומע לברך את הברכות, ואחר כך יתקע לו. אם השומע לא יודע לברך - יברך לו התוקע.\ עיין שו"ע, רמ"א תקפה סע' ב. כה"ח שם ס"ק כא, כב. מ"ב שם ס"ק ה - לעניין ברכה בפעם השניה ראה בסמוך \.
כח.
וכן אם תוקע לציבור ויצא כבר ידי חובת התקיעות כגון שתקע בבית כנסת אחד והולך אחר כך לתקוע בבית כנסת אחר - יש אומרים שיברך אחד מהקהל ויש אומרים שיברך התוקע. ולמעשה יברך התוקע להוציא את השומעים משום כבוד הציבור.\ עיין שו"ע רע"ג סעי' ד', גר"א שם ס"ק י"ג, מ"ב ס"ק כ', באהל, בא"ח בראשית ש"ש הלכ' ה', כה"ח שם ס"ק ל"ה, רמ"א סי' תקפ"ה, מ"ב שם ס"ק ה', כה"ח אות כ"א \.
A0<חייבים ופטורים
כט.
נשים - פטורות מתקיעת שופר כיון שזו "מצוות עשה שהזמן גרמא". ואף על פי כן, קבלו הן על עצמן מצוה זו כחובה. אומנם יש ספק אם יכולות לברך ועל כן טוב שהתוקע לנשים יהיה אדם שלא שמע עדיין תקיעות על מנת שיוכל לברך. ואם שמע כבר תקיעות - לדעת השו"ע לא יברך לא התוקע ולא האשה,\ עיין שו"ע תקפט סע' ו \. ומנהג האשכנזים - לא מוחין באשה המברכת.\ ועיין מג"א שם ס"ק ג' ולגאון ס"ק ו' שהביאו מחולין פ"ד ע"ב שיש איסור בתקיעה ואין פוסקים כן. ועיין רמב"ם הלכ' ציצית פ"ג הלכ' ט' ועיין לראב"ד ומ"מ שם ועיין תוס' ר"ה ל"ג ד"ה: "הא". רמ"א סי' תקפ"ט ובדרכ"מ ועיין מג"א שם ס"ק ד' וכה"ח שם ס"ק כ"ג ול"ב, שאגת אריה ועיין מ"ב ס"ק י"א וכה"ח ס"ק כ"ז \.
ל.
אשה שנהגה להחמיר על עצמה ולשמוע תקיעות שופר ופעם אחת אינה יכולה לבוא לביהכנ"ס - תביא תוקע לביתה שיתקע לה. ואם אינה יכולה בכך, תעשה התרת נדרים מיוחדת בערב ראש השנה.\ עיין בא"ח נצבים יז \. ויש אומרים שאם אינה רוצה לבטל מנהגה, רק ששנה אחת אינה יכולה לבוא.\ כגון שילדה וכד' \ אינה צריכה התרה.\ עיין דגול מרבבה יו"ד סימן רי"ד \.
לא.
ילדים - מצוה לחנך את הקטנים לשמוע קול שופר, ויש להביאם לבית הכנסת לשמיעת קול שופר מגיל חמש או שש לפי כוחם וחכמתם. אך אין להביא קטנים מאוד שמפריעים את התפילה.\ עיין שו"ע תקפט סע' ב ונו"כ \.
לב.
חרש - פטור כיון שהמצוה היא בשמיעה, ואינו יכול לשמוע. גם אין אחרים יוצאים בתקיעתו.\ שו"ע תקפ"ט, שו"ת הרמב"ם קמ"ב \. אבל אדם ששמיעתו חלשה ואינו שומע טוב רק ע"י מכשיר מוציא אחרים ידי חובה.
לג.
חולה - חולה שבאו לתקוע לו, ישתדל לעמוד בשמיעת שלושים תקיעות הראשונות, שהם חיובו מדאורייתא.\ בא"ח נצבים י"ז \.
A0<מספר התקיעות
לד.
"כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה? תשע. לפי שנאמר: "תרועה" ביובל ובראש השנה ג' פעמים, ו)לפני \ כל תרועה.\ תוקעים תקיעה \ פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן, בין בראש השנה בין ביום הכיפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהם: תר"ת, תר"ת, תר"ת".\ שו"ע תקצ סע' א \.
לה.
"תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו אם היא ה"יללה" שאנו קורים "תרועה", או אם היא מה שאנו קורים "שברים", או אם הם שניהם יחד; לפיכך, כדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר"ת ג' פעמים, ותש"ת ג' פעמים. ותר"ת ג' פעמים".\ שו"ע תקצ סע' ב \. אמנם על פי הזוהר הקדוש.\ פינחס רלא ב \ צריכים לתקוע שברים ותרועה לא רק בגלל הספק, אלא כולם נצרכים. עי"ש.\ עיין כה"ח שם ס"ק ו - ועיין שעה"כ דף צ"ט \.
לו.
מאה קולות - אנו נוהגים לתקוע מאה ואחד קולות, וזה סדרן: שלושים מיושב, שלושים בתפילת לחש של מוסף, שלושים בחזרה של מוסף, עשרה קולות בקדיש "תתקבל" ותרועה גדולה בסוף התפילה. ובתקיעות של לחש וחזרה וכן של קדיש "תתקבל" ותרועה גדולה תוקעים מעומד.\ עיין שו"ע תקצב סע'א. מ"ב שם ס"ק א-ד. כה"ח שם ס"ק א, ה \. ונוהגים שבמלכויות תוקעים תשר"ת, תש"ת, תר"ת וכן בזכורונות ושופרות.\ כדעת הערוך שהובא בתוס' ראש השנה ל"ג: של"ה ועיין שו"ע תקצ"ב \.
לז.
לדעת המשנה ברורה אין לתקוע בתפילת לחש דמוסף ועל כן לנוהגים כדעתו תוקעים שלושים מיושב.\ פירוש שמותר לישב, אך האשכנזים נוהגים לעמוד בהם \ שלושים בחזרת ש"ץ, שלושים אחרי התפילה ועשר בקדיש תתקבל ולבסוף תרועה גדולה.\ ועיין מ"ב תקצ"ו, כה"ח תקצ"ב ס"ק ה' \ אמנם אם כל הציבור רוצה לשנות ולתקוע שלושים תקיעות, במוסף בתפילה של לחש, במקום אחרי התפילה, ולא יצא מזה מחלוקת - מותר להם לשנות אף על פי שנהגו.
לח.
כיון שגם על פי הסוד וגם על פי הפשט כל התקיעות נצרכות, אין לאדם להפסיק בדיבור מן הברכות הראשונות עד סוף התקיעות שלאחר חזרת התפילה. ועל כן גם הגבאים לא ישתיקו את הציבור בשעת חזרת הש"ץ על ידי דיבור אלא על ידי סימנים.\ עיין שו"ע תקצב סע' ג \. אמנם אם דיבר - לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך.
לט.
אדם שנאלץ להתפלל בראש השנה ביחיד כגון: חולה או חייל, לא יתקע באמצע תפילת לחש ואפילו יש שם אחר היודע לתקוע, לא יתקע לו בתפילת לחש, אלא אם אפשר לו יתקע בין שחרית למוסף שעל ידי כן יתערבב השטן ויוכל להתפלל מוסף בלא קטרוג, ואם אי אפשר לו - ישמע התקיעות אחרי מוסף.\ שו"ע תקצ"ב ב' כה"ח תקצ"ב אות י"ג משם הב"י, ר"ז שם, ועיין רמב"ם פ"ג הי"ב \.
A0<דרך התקיעות
מ.
לכתחילה יאחז התוקע את השופר בימין\ ואפילו הוא איטר \, ויכווין את פי השופר למעלה, ואם קשה לו - אין דברים אלו מעכבים.\ שו"ע תקפה סע' ב והחונים עליו. בא"ח נצבים טז \.
מא.
תקיעה שברים ותרועה שעשאן קצרים מדי - אינם כשרים. אמנם אם עשה תקיעה ארוכה מאוד בנשימה אחת - כשרה, וכן אם עשה יותר מג' שברים בנשימה אחת, או יותר מט' טורמטין בתרועה בנשימה אחת - כשר. ועדיף לעשותן כשיעור כדלקמן.\ ועיין כה"ח תק"ץ ס"ק כ"ה כ"ו ומשנ"ב ס"ק טו טז יז \.
מב.
השומע קול הברה, קול השופר שאינו צלול אלא הד, כגון שתוקע בבור וכד' - לא יצא.\ ראש השנה כ"ז, ובב"י תקפ"ה שפעמים גם התוקע עצמו אינו יוצא ידי חובה בתוקע בבור \.
מג.
תקיעה - התקיעות המה הברות פשוטות. וישתדל שלא ל"נגן" בהם, לעלות או להוריד את הצליל, אלא יתקע תקיעה ארוכה ופשוטה.
מד.
בסדר תשר"ת תהא כל תקיעה ארוכה כמו ה"שברים עם התרועה", דהיינו כמו ח"י כוחות דהיינו ארבע שניות לכל תקיעה, ואם תקע פחות משתי שניות - אף בדיעבד לא יצא, וצריך לחזור ולתקוע את התקיעות.\ עיין שו"ע תקצ סע' ג והחונים עליו \.
מה.
בסדרים תש"ת או תר"ת תהא כל תקיעה ארוכה כמו ה"שברים" או ה"תרועה", דהיינו כמו ט' כוחות שהם שתי שניות כל תקיעה. ואם עשה כל תקיעה פחות משתי שניות - לא יצא וצריך לחזור ולתקוע את התקיעות.
מו.
יש אומרים שח"י כוחות הם כחמש שניות, וטוב לחוש להם לכתחילה ולכן ישתדל בתשר"ת להאריך בתקיעה חמש שניות, ובתש"ת ובתר"ת יאריך בתקיעה כדי שתי שניות וחצי או שלוש.
מז.
שברים - צריך שיהיו ג' שברים זה אחר זה, וכל שבר יהא ארוך כמו ג' כוחות ונמצא שגם השברים בסך הכל הם כמו ט' כוחות, ואם עשה ד' או ה' שברים בלי הפסק ביניהם - יצא.\ שו"ע תקצ סע' ג \.
מח.
יזהר מאוד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר כמו ט' כוחות, כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא.\ שו"ע שם \.
מט.
צריך לעשות את השברים בנשימה אחת, ואם הפסיק באמצע בנשימה - לא יצא.\ שו"ע שם. עיין כה"ח שם ס"ק כח \.
נ.
אם עשה את כל התש"ת בנשימה אחת - יש אומרים שלא יצא, וע"כ יחזור ויתקע.\ כה"ח שם \.
נא.
תרועה - לכתחילה צריכה כל תרועה להיות ט' כוחות קצרים סך הכל שתי שניות. ואם עשה יותר - יצא.\ עיין לעיל סעיף יג בחישוב השניות \.
נב.
צריך לעשות את התרועה בנשימה אחת, ואם הפסיק באמצע - לא יצא.\ כה"ח שם \.
נג.
אם עשה את כל התר"ת בנשימה אחת - יש אומרים שלא יצא, ויחזור ויתקע.\ כה"ח שם ומשנ"ב ס"ק כב \.
נד.
שברים תרועה - בתקיעות של מיושב יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת. ובתקיעות שבתוך החזרת התפילה יש לעשותן בשתי נשימות, ומכל מקום לא יפסיק ביניהן אלא יהיו תכופות זו לזו. אמנם אם עשאן כולן בשתי נשימות או בנשימה אחת - יצא ידי חובה.\ עיין שו"ע תקצ סע' ד והחונים עליו כה"ח ס"ק כ"ט-ל"א \. ובארץ ישראל גם האשכנזים נוהגים בזה כשו"ע.\ עיין למנהגי ארץ ישראל סימן י סעיף ד \.
נה.
יעשה השברים באורך שתים וחצי שניות והתרועה באורך שתי שניות. ומה שמאריכים קצת יותר בשברים מבתרועה הוא משום שיש כעין הפסקה בין שבר לשבר ואינו נחשב בזמן התקיעה וטוב להחמיר גם בתרועה לתקוע שתי שניות ומחצה.
A0<תקלות בתקיעות
נו.
בתשר"ת - אם תקע תרועה לפני שברים - חוזר מספק לתקיעה הראשונה של תשר"ת זה, ולא של כל ה"סדר".\ עיין כה"ח שם ס"ק ז \.
נז.
במילה "סדר" אנו מתכוונים לסדרת תקיעות תשר"ת תשר"ת תשר"ת ואם טעה בתשר"ת השלישי ותקע תרועה לפני שברים - חוזר לתקיעה הראשונה שלו ולא לתשר"ת הראשון וכן הוא בכל מה שנכתוב לקמן "חוזר" שיחזור רק לתחילת התשר"ת או תש"ת או תר"ת ולא לתחילת השלשה.\ עיין שו"ע תקצ סע' ט. כה"ח שם ס"ק סז \.
נח.
בתש"ת - אם התחיל תרועה בטעות בכל מקום שהוא ואפילו חלק מתרועה - חוזר לתקיעה ראשונה של תש"ת זה ולא של כל הסדר.\ שם סעיף ז \.
נט.
אם תקע יותר משלוש שברים בפעם אחת - לא הוי הפסק. אם תקע שלושה שברים ואחר כך הפסיק מעט והוסיף אפילו שבר אחד - חוזר לתקיעה ראשונה של תש"ת זה.\ עיין שו"ע שם סע' ג, ח \.
ס.
בתר"ת - אם התחיל שברים בטעות בכל מקום שהוא ואפילו רק שבר אחד - חוזר לתקיעה ראשונה של תר"ת זה.\ שו"ע שם \.
סא.
בתר"ת אם תקע תרועה, הפסיק והריע עוד תרועה בנשימה אחת - לא הוי הפסק. ואם נשם בינתיים - הוי הפסק וצריך לחזור לתקיעה ראשונה של תר"ת זה.\ עיין כה"ח שם ס"ק טל \.
סב.
בשברים - אם עשה שני שברים והתחיל להריע - יש אומרים שצריך לחזור ולעשות שלושה שברים ולהריע. ויש אומרים שצריך לחזור לתקיעה הראשונה, לכן טוב להחמיר במצוה דאורייתא ולחזור לתקיעה הראשונה.\ עיין שו"ע שם סע' ז והחונים עליו \.
סג.
כללי - אם בשעה שהיה בתש"ת\ או בתר"ת \ נזכר ששכח תשר"ת אחד או שטעה בו - יש אומרים שכדאי לגמור שלוש פעמים תש"ת ואחר כך לתקוע את התשר"ת החסר.\ מגן אברהם שם ס"ק יב \, ויש אומרים שעדיף לחזור ולתקוע על הסדר, היינו לתקוע תשר"ת ואח"כ תש"ת וכן נכון לעשות.\ אחרונים \.
סד.
יש מי שאומר שמה שאמרנו שצריך לחזור, זה דווקא בשלושים קולות דמיושב ובתקיעות של תפילת מוסף, אבל אם טעה בתקיעות שאחרי תפילת עמידה של מוסף - אין צריך לחזור.\ מגן אברהם שם ס"ק יב \, ויש אומרים שגם בתקיעות שאחרי תפילת עמידה של מוסף, אם טעה - צריך לחזור וטוב להחמיר.\ אחרונים \.
סה.
מי שאינו יודע אלא מקצת הסימן, לא יעשה אותו המקצת שיודע, אבל תשר"ת תש"ת תר"ת אין מעכבין זה את זה ואם יודע לעשות אחד מהם או שנים עושה.\ עיין שו"ע תקצז סע' ב ולחונים עליו \.
סו.
תקלה בשופר - אם מיד לאחר הברכה התברר שהשופר פסול, ויש במקום שופר כשר אחר - יתקעו בשופר השני, ואם אין במקום שופר כשר והלכו להביאו ממקום אחר, חוזר התוקע ומברך שנית.\ כה"ח תקפה ס"ק טו, לז \. אמנם אם נפסל השופר באמצע הברכות - אין לחזור ולברך.
סז.
שמע תקיעות ממנין אחר - שמע תקיעה בשעה אחת, ושברים או תרועה בשעה שניה, אפילו שהה כל היום כולו - הרי זה מצטרף ויוצא ידי חובה, ובתנאי ששמע כל סימן על הסדר, כגון תקיעה ואחר כך תרועה ואחר כך תקיעה. אך אם שמע שתי תקיעות ואחר כך תרועה או להפך - לא יצא ידי חובה. וכן אם היה צריך לשמוע תר"ת ואחר התקיעה הראשונה שמע שברים ואחר כך תרועה - יש אומרים שאף על פי שלא היה בכונתו לצאת ידי חובה בשמיעת השברים לא יצא ידי חובה, ועל כן בכותל או בשטיבלך שישנם כמה מנינים - יאמר שמתכוין לא לצאת ידי חובה בתקיעות שלא מהמנין שלו ואז יצא ידי חובה אליבא דכו"ע. ולדעת הרמ"א אם שהה בין התקיעות כשיעור משך התקיעות לא יצא ידי חובה.\ רמב"ם הלכות שופר פ"ג הלכ' ה', ושו"ע תקפ"ח ס"ק ב', ועיין שו"ע ורמ"א סי' ס"ה סעי' א' ועיין מג"א סי' תקפ"ח ס"ק ב', כה"ח ס"ק י"ד ומ"ב ס"ק ו', לאפוקי סברת הלק"ט שיש חילוק בין תקיעות לק"ש וביאור להלכה \.
סח.
מקום לא נקי - אם שמע התקיעות ונמצא במקום שאינו נקי, או שאין גופו נקי, ישמע התקיעות פעם נוספת.\ ע"פ בא"ח גבי הרהור באופני מעשה מצוה, במקומות המטונפים באור להלכה תקפ"ח ד"ה: "שמע" \.
A0<החלפת תוקע
סט.
אם התוקע בירך ולא יכול היה לתקוע - יבוא אחר ויתקע במקומו, בלא לברך שוב, בין אם הראשון לא תקע שום תקיעה, ובין אם התוקע הראשון תקע חלק מהתקיעות. ובלבד שהתוקע השני היה נוכח בעת הברכות של הראשון.\ שו"ע תקפה סע' ג \.
ע.
תוקע שהתחיל לתקוע תשר"ת ולא הצליח לסיים את התקיעה האחרונה ובא אחר במקומו, אינו צריך לתקוע מתחילת התקיעות אלא יתחיל מתחילת אותו תשר"ת.\ שו"ע שם \.
עא.
אין לבייש שום אחד שלא עלה בידו לתקוע, כי אפשר שהעיכוב בא בגלל אחד המתפללים שלא ראוי\ אחרונים \..
עב.
תוקע שרואה שלא עולה בידו לתקוע ויש אחרים בקהל היודעים לתקוע היטב, ימחל על כבודו ויתן לאחרים לתקוע במקומו.\ אחרונים \.
עג.
שמע מכמה תוקעים בו זמנית - אין התקיעות מצטרפות.\ שו"ע תקפ"ח סעי' ג' \.
A0<וידוי בין התקיעות
עד.
כתב השולחן ערוך: "לא ישיח, לא התוקע ולא הצבור בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד, ואין צריך לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעות אם לא בעניין התקיעות". אמנם התפילות והדברים הקשורים לתקיעות אינם נחשבים הפסק לעניין זה.\ שו"ע ורמ"א סימן תקצב סע' ג \ והוא הדין לוידוי שאינו הפסק. ויש שכתבו, שאף על פי כן אין להפסיק אפילו בוידוי עד סוף תקיעות דמיושב כיון שאנו תוקעים תש"ת ותר"ת מספק, ודיבור ביניהן הוי הפסק.\ דה"ח על חיי אדם \. והשיבו עליהם שאין זה נחשב הפסק אחרי שהתחיל התקיעה הראשונה, ועוד שעל פי האמת כל התקיעות נצרכות, ואם כן הפסקה ביניהן בתפילות הוי כמו הפסקה בין מיושב למעומד.
ומנהג האר"י ז"ל היה להתודות בין התקיעות דמיושב, וכדכתב מהרח"ו וזה לשונו: "ובעניין הוידוי בראש השנה נמצאו בספר הזוהר מאמרים חלוקים. כי ממאמר אחד נראה דאסור לפרשא חטאוי בהאי יומא, ובמקום אחר נראה להיפך. ומורי\ האריז"ל \ היה נוהג להתודות על חטאיו בלחש שלא ישמעו הדברים לאוזניו, והיה אומר כי המאמר הראשון שבספר הזוהר לא אסר אלא בקול רם ולא בלחש.\ שכתב "לפרש" \ ואמנם אפילו בלחש לא היה נוהג להתודות אלא בעת תקיעות שופר דמיושב לפי שאז מתערבב השטן ואינו משגיח לקטרג, ואז דברי הוידוי עולים למעלה בהתחברות קול השופר העולה למעלה".\ שער הכוונות דרושי ראש השנה, הקדמה. פרי עץ חיים שער כו ריש פ"ה. וכן כתב השל"ה והביאו דבריו מגן אברהם תקצב ס"ק ג-ה. שו"ע הרב שם סע' ז. סידור יעב"ץ. עולת שמואל סי' פח ועוד. עיין כה"ח תקצב ס"ק טוב וכן - פסק הבן איש חי נצבים יג \. וכדברי האר"י נוהגים הספרדים, ובפרט שמרן השו"ע לא חלק עליו. ועיין למשנ"ב\ תקצג ס"ק יב \ שלא סובר כן, ולדעתו רק יהרהר הוידוי.
A0<היום הרת עולם
עה.
כתב רבינו הרש"ש זיע"א שכשאומר "היום הרת עולם" יאחזמו רעד יאמרנו במתינות ובשברון לב. כי ה' אומר: אם אב אני, איה כבודי? ואם אדון אני, איה מוראי? ונהגו שבחזרת הש"ץ אומר אותו כל הציבור בקול רם לעורר את הכוונה.\ עיין בא"ח נצבים אות כ"ב \.
עו.
נהגו לשחות עצמם ולאומרו בכפיפת קומה, והטעם, מפני שבאים להזכיר עניין גדולת היום ומעלתו ותגבורת הדין שיש בו, וכל באי עולם עומדים בו למשפט ואינו יודע איך יצא, וצריך לאומרו בכובד ראש ובהכנעה שיכמרו רחמי א-ל עליו ויהפך בזכותו.\ אחרונים \.
עז.
גם המתפלל ביחיד אומר "היום הרת עולם"\ עיין כה"ח שם ס"ק ז \.
עח.
"הרת" פי' מלשון "הריון" שהוא הכנה ללדת האדם. כך בראש השנה עלה במחשבה להברא אדם ולכן זה נקרא "הריון". ויש חולקים ואומרים שבראש השנה נברא אדם.\ עיין תוספות ד"ה לתקופות ר"ה דף ח' ע"א וע"ב \.
A0<ברית מילה
עט.
אם יש ברית מילה - מלין לאחר ההפטרה קודם תקיעת שופר, כדי להזכיר ברית אברהם לפני עקידת יצחק כפי הסדר שהיה במציאות שאברהם נימול לפני העקידה.\ רמ"א תקפד סע' ד \. ובשבת שאין תקיעות, עושים את הברית לפני "אשרי".\ כה"ח שם ס"ק לא \. ואם מלין את התינוק במקום אחר - לא יפסיקו את התפילה אלא ימולו אחר התפילה.\ כה"ח שם ס"ק כח משנ"ב ס"ק יב \.
פ.
אסור לאכול לפני תקיעת שופר, ולכן כשעושים ברית מילה לפני התקיעות, רק המברך שותה מכוס היין רביעית, וכל הקהל ישמעו קידוש אחרי תפילת מוסף.\ עיין שד"ח מערכת ראש השנה סימן ב אות יא \.
A0<תקיעות של מוסף
פא.
תקיעות לחש - תוקעים באמצע תפילת לחש, ומי שמאריך בתפילת לחש והתוקע התחיל לתקוע, יפסיק ויכוין לתקיעות, ואחר־כך ימשיך בתפילתו ולא יאמר "היום הרת" אחרי התקיעות אלא במקומה בסיום הברכה. וטוב שהתוקע או אחד מהציבור יעשה סימן שמתחילים לתקוע או שיקרא חלק מהברכה בקול, ויזהר שלא לקרוא בקול את סיום הברכה.\ עיין כה"ח תקצב ס"ק א, ב \.
פב.
אם טעה התוקע בתקיעות של תפילת מוסף בלחש, אסור ל"מקריא" או לקהל להעיר לו בדיבור, משום שאסור להפסיק באמצע העמידה. וירמוז לו המקריא, לחזור ולתקוע, ואם לא הבין כוונתו, לא יפסיק התפילה כדי להסביר לו, וישלימו את התקיעות אחר התפילה.\ עיין כה"ח שם \. לכן טוב להכין דף ובו כתובות התקיעות, ועליו יסמן המקריא לתוקע מה עליו לעשות.
פג.
תקיעות חזרה - צריך לעמוד בעת התקיעות של חזרת התפילה. ואם ישבו, אינם צריכים לחזור.\ כה"ח שם ס"ק ג \.
פד.
אם טעה התוקע בתקיעות של תפילת מוסף בחזרה יכול המקריא לתקן אותו. ואם המקריא הוא שליח הציבור, לא יאמר לו את שמות התקיעות אלא ירמוז לו או יסמן לו על דף כדלעיל. ועדיף שהמקריא לא יהא הש"צ.
פה.
יחיד במוסף - מי שמתפלל ביחיד בביתו או בבית הכנסת לא יתפלל מוסף לפני שיעברו שלוש שעות מעלות השחר, אמנם ציבור יכולים להתפלל כדרכם\ שו"ע תקצא סע' ח \.
פו.
יחיד אינו תוקע בתפילת לחש על סדר הברכות וגם אחרים לא יתקעו לו אז, אלא יתקע או ישמע תקיעות לפני תפילת מוסף. ואם אין מי שיתקע לו בשעה זו, יתפלל וישמע תקיעות אחר מוסף.\ שו"ע, רמ"א תקצב סע' ב. כה"ח שם ס"ק יג \.
A0<תקיעות אחרי התפילה
פז.
אחר התרועה הגדולה שלאחר "עלינו לשבח", אסור לתקוע יותר שלא לצורך. אולם מותר לתקוע שלושים קולות למי שלא שמע או למי שמסופק אם יצא ידי חובה, ומותר ללמד קטן פחות מי"ג שנים איך לתקוע בשופר.\ שו"ע, רמ"א תקצו \.
פח.
אם רוצה להתאמן לקראת תקיעות היום השני - אסור. אבל מותר לאדם לתקוע כדי שתשמע אשתו או שישמע איש אחר שלא שמע התקיעות.\ שו"ע רמ"א תקצו והחונים עליו \.
A0<ראש השנה שחל בשבת
פט.
כשחל ראש־השנה בשבת, אין תוקעים בשופר\ שו"ע תקפח ה \ אלא ממשיכים "אשרי יושבי ביתך" וכו', מחזירים ס"ת ומתפללים מוסף. ויש נוהגים לומר בקשה אחרי שאמרו "למנצח לבני קרח מזמור".\ לשון חכמים א, סי' יד \.
צ.
כשדורש הרב קודם מוסף יעורר את הציבור לקדושת שבת ויום טוב שכ"כ חמורה היא עד שמחשש שמא יהודי אחד ישכח ויטלטל שופר במקום שאין עירוב, ביטלו מכלל עם ישראל מצות עשה דאורייתא של תקיעת שופר, ב"שב ואל תעשה".\ ועיין תוס' מגילה דף ד' ע"ב ד"ה ויעבירנה. ועיין הר"ן שם דף ב' ע"ב מדפי הרי"ף שהיבאו טעמים נוספים \.