שאלה
היי.
יש לי בעיה. אני פשוט מכורה לדברים לא צנועים. אני כל הזמן צופה בסדרות וסרטים לא צנועים, ואז אחרי זה אני חושבת על זה ומתחרטת אבל אני ממשיכה עם זה. ההורים שלי לא יודעים כלום וגם אני לא הולכת לספר להם, כי אני יודעת מה תהיה התגובה שלהם... (יש לנו רימון במחשב אבל אני כל הזמן מצליחה איכשהו להיכנס...).
תודה רבה על הכל.
תשובה
שלום לך יקרה.
תודה רבה על השאלה שלך ועל הכנות שבה.
והאמת? שמחה שכתבת לנו. כי הרבה פעמים כשיש לנו בעיה אנחנו חושבים שאנחנו אשכרה היחידים בעולם עם הבעיה הזו. או נגיד "מה יגידו אם ידעו עלי שאני כזו".
אז תרשי לי לכתוב לך (לא בטוחה אם זה מנחם או לא) שאת ממש לא היחידה שמתמודדת עם המשיכה הזו.
להפך, יש עוד המון המון המון בנות כמוך.
וזה ממש טבעי.
הקב"ה ברא אותנו עם יצר מין מפותח וב"ה שזה כך. יש מדרש שמספר על כך שחכמים "כלאו" את יצר המין ובעקבות כך לא הצליחו למצוא ביצה טרייה בכל העולם. באותו הרגע הם הבינו שיצר המין קשור ליצר החיים.
בגיל ההתבגרות יצר המין שלנו מתפתח, את מתחילה לגלות את הנשיות שלך, את הכוחות הגלומים בך. כוחות של חיים.
ומה לעשות שנכון לעכשיו כוחות אלו לא באים לידי ביטוי בקשר זוגי. (שלא נגיד כמו בעבר שהיו מתחתנים בגיל צעיר מאוד, ממש עם תחילת ההתבגרות המינית).
אז אפשר לשים כל מיני גדרות והגבלות, וזה יכול לעזור אבל זו רק מניעה וכפי שאת רואה לא תמיד יעילה.
אני חושבת שקודם כל לקבל את עצמך.
להבין שאת אנושית וזה טבעי.
לכאוב את הנפילות.
ולאחר מכן לראות באמת איך את מנתבת את הכוחות הגלומים בך למקומות טובים. את היצר - ליצירה.
פעם קראתי משהו שחיזק אותי נורא שמי שעסוק במצווה - המצווה שומרת עליו מן החטא.
זה לא אומר להיות פרנואידית וכל הזמן להיות רק במצוות אבל זה בהחלט כיוון טוב, להיות עסוקים בלהוסיף טוב ולעשות טוב. בין אם זה בהתנדבות, תחביב חדש שאת יכולה לפתח, פעילות גופנית, בילוי עם חברות, בישול, נגינה, ועוד תחומים רבים שבטח תוכלי להשקיע בהם אנרגיה ולשאוב מהם סיפוק. ככל שהיומיום שלנו מתמלא בדברים טובים ומספקים, משמעותיים ומעניינים, הנטייה שלנו ליפול להרגלים שאנחנו לא אוהבים - פוחתת, ואנחנו יכולים להרגיש שלווים ומלאים יותר.
עוד נקודה חשובה היא השימוש במונח "התמכרות". כמו שלא כל עצב הוא "דיכאון", כך לא כל הרגל לא רצוי הוא התמכרות של ממש. למילים יש כוח. כשאנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו "מכורים", זה משפיע על הרגש ועל ההתנהגות. ולכן כל עוד אין ודאות שמדובר בהתמכרות, שמשבשת את התפקוד היומיומי, הולכת ומחריפה עם הזמן, ועוד מאפיינים שלא נרחיב בהם כאן, כדאי לקחת את הדברים בפרופורציות ולדבר במונחים של הרגל שקצת מציק לנו, ויש לנו אפשרות להתמודד איתו ולצמצם אותו.
מעבר לזה ממליצה מאוד לקרוא את "תשוב תחייני" של הרב שפירא, להתחזק בלימוד בהקשר הזה.
ולסלוח לעצמך. הקב"ה אוהב אותך. הוא ייתן לך את הכוחות להתמודד. תאמיני בעצמך.
מוזמנת לחשוב, לנסות, ולספר לנו איך הולך.
מקווה שעזרתי ושיהיה בהצלחה מכל הלב.
בת-חן