עבודת ה' בלי ציניות- האם זאת צביעות?

שלום יקרה!

בשאלה שלך את אומרת שאדם יכול להיות ציני כל הזמן, אבל יוצאת מנקודת הנחה שכשהוא עובד את ה' הוא צריך להתנתק מהציניות. ככה שבעצם יכול להיווצר מצב שבו בעבודת ה' אותו בן אדם מתנהג שונה מההתנהגות הרגילה שלו, וזה הופך את עבודת ה' למשהו לא טבעי. ואז צריך לשאול - האם כאשר הוא עובד ה' הוא מתנהג בצביעות? זאת באמת שאלה טובה, וקודם כל אני מחזקת אותך על הרגישות לדברים ועל הרצון לדייק ולהעמיק בעבודת ה'.

לפי מילוג, ציניות היא זלזול בכנות ובתום לב של בני אדם או בערכי מוסר, מתוך אנוכיות, חוסר מצפון או רגש. (ההגדרה המדוייקת באתר- https://milog.co.il/%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA ).

אם נלך עם ההגדרה הזאת, אפשר להבין למה בשאלה שלך את מניחה שעבודת ה' מנותקת מהציניות. הדברים הפוכים כמעט לגמרי- בעוד הציניות כוללת זלזול במוסר ובטוב של האדם, התורה מדריכה אותנו איך להיות מוסריים וטובים יותר.

אם אני עובדת על מידה מסויימת, קנאה למשל, ולא מצליחה להרגיש התקדמות, הציניות יכולה להיות כדור הרגעה מעולה. אני אגיד לעצמי ש"אין לי סיכוי להשתנות אז חבל בכלל לנסות", "כולם קנאים אז מה זה משנה", "גם ככה אני לא בן אדם כזה צדיק אז מה זה כבר הקנאה בתוך אוסף המידות הרעות שיש בי", ועוד ועוד. העיקר- להרגיע את המצפון ולדאוג שלא אמשיך לנסות כדי שלא ארגיש את התסכול.

אבל זאת לא האמת, כי ברור שאפשר להשתנות ולהתקדם. נכון, זה לא פשוט ולא תמיד נעים, ולפעמים לוקח הרבה זמן. אבל זה אפשרי.

אני חושבת שלפעמים יש משהו בציניות עצמה שהוא צבוע, משהו שמפחד לגעת בנושאים רגישים ומעדיף להתחבא מאחורי מסכה של זלזול כדי להרגיש ביטחון. הציניות מרחיקה אותנו מעצמנו, ועבודת ה' דורשת מאיתנו להתקרב, להקשיב, לגעת עמוק גם בדברים לא פשוטים.

אז איך אמורים לעבוד את ה'? כמו בהתנהגות הרגילה, אפילו אם היא צינית, או שמצופה מאיתנו לעטות מסכה כדי לעבוד את ה' בלי ציניות?

אולי בעצם התשובה היא בצמצום של הפער בין עבודת ה' להתנהגות היומיומית הרגילה. כמו שאמרת בשאלה, כל החיים שלנו אמורים להיות סביב עבודת ה', ובאמת עבודת ה' גורמת לשינוי בנפש, שמשפיע על מי שאנחנו בכל התחומים.

מותר לצחוק ולשמוח כמובן, בדיחות זה דבר מצויין. אבל ציניות לשם זלזול- את זה צריך לצמצם. כדי להיות עובדי ה' טובים יותר, אנשים טובים יותר, אני חושבת שצריך להוריד קצת מהציניות. זה לא שהיא דבר אסור לגמרי, כבודה במקומו מונח, אבל שלא תבוא על חשבוננו ותתפוס את המקום של האישיות שלנו. אנחנו צריכים לשים לב שהיא לא גורמת לנו לוותר לעצמנו ולא פוגעת בנו או באחרים.

אני מאמינה שאנשים הם טובים, ובמיוחד מאמינה ביכולת של כולנו לעבוד על המידות שלנו ולהיות טובים אפילו יותר. אז בעיניי הציניות היא הצביעות, והרוח שיש בנו מתוך עבודת ה' היא הפנימית, האמיתית.

מקווה שהצלחתי לעשות סדר בדברים ולעזור קצת, בכל מקרה תמיד ממליצה לדבר על זה עם חברה, אמא או דמות אחרת שאת קרובה אליה, ומתוך ההיכרות שלה איתך לחבר את הדברים למקום האישי שלכן.

בהצלחה גדולה!!

עידית