ציווים בתנ"ך שנראים לא מוסריים

שלום צופית,
נפתח בעניין אהבת הזולת בו פתחת, שכן אהבה זו היא שורש, וצריכה להיות שורש, להתנהגות המעשית של היחיד ושל הציבור.

א. צדקת במה שלטעמך הדגש המרכזי בהנהגת החיים של האדם צריך להיות על מידת האהבה, ובכלל זה גם אהבה לאנשים אחרים ותרבויות אחרות.
אמנם, בהגדרה ההלכתית של 'ואהבת לרעך כמוך' נכלל רק מי שהוא בכלל "רעך" דהיינו אדם מישראל, וכדברי הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו', אך בגדר החובה המוסרית והתויית מדות הנפש הראויה ומחוייבת לכל אחד נכללים גם גויים , וכדברי רבי חיים ויטאל תלמיד האריז"ל שצריך 'לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים' (שערי קדושה ח"א שער ה') , והרחיב בדבר הראי"ה קוק: 'אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחומרית' וכו' (מדות הראי"ה אהבה ד').

ב. במידה מסוימת ניתן לומר שתמצית העבודה שלנו בעוה"ז היא להגביר את האהבה לכל האומות ולישראל בקרבנו, וכן בקרב כל העולם.
זאת, משום שתכלית הבריאה היא הכרה במלכות ה' בעולם, ודבר זה ייעשה ע"י השתלמות עם ישראל במוסריותם באופן ממשי ומעשי.
אחד היסודות הבסיסיים ביותר של המוסר הוא יסוד האהבה לכל.
עמ"י הוא המקור של המוסר האנושי והוא המנחיל אותו לכל האומות (דרך אגב - אפילו הנאצים ימ"ש הבחינו בכך, וזהו אחד הגורמים היסודיים בשנאתם אותנו כמו שמפורש בספרי הנאצה שלהם), כך שכל הטפת מוסר מצד האומות כלפינו היא בגדר צביעות ושקר גס – שהרי התנהגותם המוסרית עם עמים אחרים במקומות אחרים בעולם (ע"ע צ'צ'ניה, בוסניה, רואנדה ועוד) רחוקה מאד מהסולם המוסרי שמדינת ישראל וצבאה עומדים בו. 'לא מפיהם אנו חיים', ולא הם המוסמכים לקבוע מהו מוסר אנושי. יש להם עוד הרבה מה ללמוד מאתנו מהו באמת מוסר אנושי אלוקי.
בזכות המוסריות של עמ"י מתרוממת המוסריות של העולם כולו, וככל שאנו נרבה בתיקון העצמי שלנו בתחום זה בלי להתחשב בהטפות השקר שלהם, כך תלך האנושות ותתעלה עוד ועוד עד להופעת מלכות ה' בעולם במלוא הדרה.

ג. תכונה זו של אהבת כל הבריות וכל האומות היא התכונה האופיינית ביותר לעם ישראל שכן עם ישראל דבוק באלוקים שאוהב את הכל ורוצה להיטיב לכל – וכך ישראל הדבוקים בו אוהבים את הכל ורוצים בטובת הכל, ולקראת ימות המשיח הולכת אהבה זו ומתעצמת, כדברי הראי"ה קוק (באורות ישראל ו,ו וכן א,ד. וכן במדות הראיה אהבה ד').

ד. אין דרך שהצליחה מבחינה היסטורית ללכת במהלך זה של קידום העולם ותיקונו כמו שהצליחה היהדות, בפרט דרך הופעותיה בספר התנ"ך, ובבניה – קרי עם ישראל – המתוקנים בדרכם עם אלוקים ואנשים.
אין כאן המקום לפרט את הכל, אך נציין לדוגמא את הנצרות. למרות שדגל הצדק החברתי והרחמים על אנשים נישא בגאוה על ידה, אנו מוצאים שלבסוף כשיצאו תוצאותיה אל הפועל הן התבטאו באכזריות מרובה – במסעות הצלב, באינקוויזיציה וכן באופן עקיף בשואה .

ה. אכן, עלינו לשים כעיקר בעינינו את נבואת הטובה והשלום בעולם. 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' איננה נבואה נוצרית חלילה. זוהי נבואה של נביא ה' ישעיהו – גדול נביאי הנחמה שלנו.
אמנם, לפעמים אנו מצווים ע"י הנבואה האלוקית לצאת למלחמה – 'כי תצא למלחמה על אויביך…לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך' וכו' (דברים כ,א).
במלחמה אנו נלחמים על קיומנו כעם, על מנת שתמשיך על ידינו הפצת אור ה' בעולם, אור היושר והטוב האמיתי, כך שאין דבר יותר מוצדק ממלחמת מצוה שלנו.
אמנם נכון הוא שלפעמים יכול להגיע אלינו ציווי מנביא לצאת למלחמה אף אם איננה נצרכת לשם מטרה זו של קיומינו כעם, אך ההסבר לכך הוא שכיוון שהציווי הגיע מפי נביא ה' , ובפרט שאחד הדברים המכשירים את הנביא לקשר עם אלוקים הוא היותו בעל מידות טובות (כמבואר ברמב"ם בפ"ו מ'שמונה פרקים'), לכן עלינו לקבל זאת באמונה ובידיעה שאם הקב"ה שהוא 'טוב לכל' כך גזר – כנראה יש כאן איזו סיבה שהטוב לא יכול להופיע בשל איזה קלקול שקלקלה אומה זו, והברירה היחידה שנותרה היא הכנעתה במלחמה (ועל פי פנימיות התורה נמסר שבכך יש גם תועלת לאותה אומה עצמה שאיתה אנו נלחמים (מידות הראי"ה, אהבה ו')).

ו. בענין מלחמות הכיבוש של הארץ יש לציין שכל מהלך זה איננו לכתחילה. לו היינו זוכים לכתחילה, היינו נכנסים לארץ ויורשים אותה ללא צורך במלחמות – כך אומר רש"י בתחילת ספר דברים (א,ח) ע"פ הספרי במקום (ז,ח).

ז. חשוב לציין שבכל מקרה, בכל סוגי המלחמות – ישנה הבטחה אלוקית של 'ונתן לך רחמים ורחמך' (דברים יג,יח) – כפי שמופיע בפרשת עיר הנידחת, וכפי שמסביר האור-החיים הקדוש (על המקום) שהבטחה זו באה לאור העובדה שאחרי הרג כ"כ מסיבי של עיר שלימה עלול הדבר לפגוע במידת הרחמים שלנו ולעורר בנו עודף של אכזריות. לכן באה התורה ומבטיחה שמי שיהרוג משום הציווי האלוקי מובטח לו שהדבר לא יקלקל את המוסריות שלו, ואדרבה הוא יקיים בזה מצוה ויתעלה על ידי זה גם באהבתו. והא הדין לגבי כל מלחמת מצוה.

ח. לסיכום נקודה זו, יוצא שהעיקר אצלינו היא מידת הרחמים והאהבה לכל הברואים. היא התכונה שירשנו מאבינו הראשון אברהם, האוהב את הכל ומתפלל על רשעי סדום. זה העיקר אצלינו. יחד עם זאת קיים צד טפל שהוא יוצא דופן ונובע מתוך העיקר – שלפעמים, בלית ברירה אנו נאלצים ליטול את החרב ולכלות את הרע כחלק ממגמה זו של הטבת העולם, וכאמור אנו עושים זאת אך ורק באותם מקרים בהם זו היא הברירה היחידה וכפי שמורה זאת הנביא.

ט. כעת נתיחס לכמה נקודות שהעלית בשאלתך.
1. בענין מלחמת העי - עלינו לזכור (בנוסף לעקרונות שעליהם דיברנו) שמלחמת העי הייתה רק לאחר ששלח יהושע לכל יושבי ארץ ישראל שלוש אגרות בהן הציע להם שלוש אפשרויות: הרוצה להשלים ישלים, הרוצה לברוח יברח, והרוצה להלחם ילחם. כך שמי שלא השלים עימו בחר בעצם מרצונו החופשי בדרך הקשה של המלחמה.
2. בנוסף לכך, על עמי כנען נאמר בתורה שהיו מושחתים בגילוי עריות ובעבודה זרה באופן חמור יותר משאר האומות, כך שמובנת הנבואה המצווה להלחם איתם עד חורמה;
'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקתיהם לא תלכו' (ויקרא יח,ג), ומפרש רש"י: 'מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל'.
3. על העבודה הזרה עלינו להתבונן כשורש תרבותי רוחני שממנו נובעים פשעים רבים , אלא שלשם כך יש להעמיק מאוד ואין כאן המקום. מכל מקום זו הסיבה שציוותה התורה ציווי חמור של השמדת הפסלים וכל הע"ז בארץ ישראל. אין מקום ע"פ התורה לתת לע"ז לפרוח, כיוון שהיא שורש לצרות רוחניות של יחידים ושל כל העולם.
לגבי השאלה המעשית – האם עלינו לבצע זאת הלכה למעשה היום – כאן התשובה היא שפעולה כזו איננה ענין לאנשים פרטיים. אם אין החלטת ממשלה בנושא הרי שפעולה של יחידים שיהרסו כנסיות וכדו', לא תשיג את המטרה אלא רק תזיק ותגרום לחילול השם ואולי אף להגברת הע"ז בא"י שהרי אחרי ניסיון כזה הם מן הסתם יפוצו בתקציבים ויבנו מייד הכל מחדש טוב יותר.
לכן בודאי שאין מקום לאנשים פרטיים ליטול את החוק לידיים ולנהוג כך. כיום ייתכן מאד שאף הממשלה אינה מחויבת בכך, אף מצד ההלכה, כיוון שיש שיקולים נוספים שיש להתחשב בהם, כמו שכתב הגרי"א הרצוג זצ"ל בספרו "החוקה לישראל על פי התורה" עמ' 15-19 . כדאי לעיין בפנים.
אמנם בהחלט יש לקוות ולהתפלל ליום שבו עם ישראל יתחזק בתורה ובמצוות ויגיע להכרה, ויחד איתו כל העולם, עד כמה בתי ע"ז בארץ מזיקים מבחינה רוחנית לארץ,לנו ולעולם כולו - ואז נזכה להגיע למצב בו ארץ הקודש נקיה מכל עניני עבודה זרה, במהרה בימינו. אמן.
4. אמנם יש להעיר שלא כל הדוגמאות שהבאת הם אכן ע"ז.
למשל דת הבאהים לפי עדות הרב שלמה אבינר שליט"א הם כת מוסלמית שהיא פחות קשורה לסרך ע"ז משאר הכתות באיסלאם, ומשום כך איננו מצווים להשמידה כלל, ואף מותר ע"פ ההלכה לבקר בגניהם ובבתי התפילה שלהם.
כמו כן, יש דברים שמותר להשאירם כמו פסלים שעובדי ע"ז בטלו אותם מלהיות ע"ז (ויש לזה גדרים הלכתיים מדויקים שאין כאן המקום לפרטם) או האמונות האיסלמיות שכעיקרון אינן מוגדרות כע"ז בשל אמונתם בא-ל האחד והיחיד.

תצליחי בדרך האהבה והשלום שאת רוצה ללכת בה, וה' יהיה בעזרך ובעזרת כולנו, שנעמוד על קו השלום בכל מעשינו, כמו תלמידי החכמים המרבים שלום בעולם.

בברכה נאמנה לשנה טובה,
מיכאל ורפאל – חברים מקשיבים

נ.ב. אם תרצי להרחיב עוד בנושא העיקרי שדיברנו עליו – תוכלי לעיין בספר 'מאמרי ראי"ה' עמ' 508-510.