צבא

ב"ה

יונית,
שלומות!

שאלתך מצריכה בירור קודם. אין ספק ששאלת הצבא צריכה להבחן בשני מישורים שונים לחלוטין.
א. אנו לא רואים בהסתגרות ערך מוחלט. ברור שהחיים יוצרים מפגש בין חלקים שונים בעם גם אם הם שונים במבנה האישיות או תפיסות העולם. בה בעת, כדי שמפגש כזה יוכל להתקיים עלינו להקפיד על שני תנאים הכרחיים:

1. ההכנה הפנימית, הבטחון של כולנו בצדקת הדרך, ההזדהות הפנימית שלנו עם העולם ממנו אנו באים.
2. המפגש חייב להעשות במקום בו האוירה מאפשרת מפגש נכון וראוי. אם המקום רווי מתחים או לחצים, המפגש עלול להיות הרסני. הוא לא מפגיש נשמות, הוא לא מפגיש עולמות פנימיים המפרים זה את זה אלא מפגיש יצרים, חיצוניות וכו'.

לי אין ספק, שצבא, הוא לא המקום המתאים למפגש גם בשל המוכנות וגם בשל האוירה הכללית שיש בו. ברור לי שהעובדה שמדובר בבסיס פתוח לא פותרת את הבעיה. להיפך, היא מחריפה אותה. בדר"כ מי שנמצא בבסיס פתוח, וכוונתי בעיקר לבנים, פנוי יותר למפגש תחת האוירה הכללית של הצבא.
נכון שבעיה זו קיימת גם ביחס לבנים וגם שם היא מזיקה לנו. אבל אין לנו ברירה כיון שמדובר בפיקוח נפש. ביחס לבנות, לא נראה לי שנכון להיכנס לדילמה הזו במסגרת המציאות הקיימת.

כל זה עוד לפני שהתחלנו לבחון את השאלות ההלכתיות. הפוסקים אסרו ללכת לצבא. אין ספק שהגורם החינוכי עמד במרכז. דומני, שהם שקלו זו היטב וראוי ונכון שנקפיד על כך.

ביחס למקורות, אני ממליץ לך לעיין במקורות שבספר תחומין בכרך ד'

בברכה,

שי