שאלה
שלום, אני תלמידה בכיתה י"א, ולאחרונה יצא לי לחשוב הרבה בנוגע לשירות שאבחר לשרת בו את המדינה לאחר שאסיים שמינית. אני מאוד מאוד רוצה ללכת לצבא, אני חושבת שחשוב מאוד לשרת בצבא, זהו דבר שחובה במדינתנו, אומנם ניתנה אפשרות לבנות דתיות להצהיר, אך אני חושבת ששימוש באפשרות זו היא סוג של ניצול המערכת מכיוון שיש פיתרון לבעיות ההלכתיות (לפי הבנתי) בצבא. בנוסף אני חושבת שחשוב מאוד להיות חלק מצה"ל, זו חובתו של כל אזרח ישראלי, וזו תחושת שייכות ציונית חשובה מאוד, זו תרומה ענקית למדינה, ושליחות אדירה. בנוגע לבעיות צניעות, חיכוך עם גברים, הטרדות וכו', אני חושבת שהיום כבר אין בעיה, אפשר להתגייס דרך עמותות לבנות דתיות(כמו אלומה) זה גיוס במסגרת דתית, במסגרת של בנות דתיות, ומתוך כך אין סכנת פגיעה במצב הדתי. לפי הבנתי, (אשמח לתיקון אם זו טעות) הבעיות ההלכתיות בצבא הן:
1. לבישת מכנסיים - על כך אני לא אהיה מוכנה להתפשר, ואם אלך לצבא אני אלך עם מדי חצאית (זה אפשרי).
2. שימוש בנשק שזה כלי גבר - הבנתי שהמצב שאנחנו נימצאים בו כיום זה מצב של מלחמת מצווה ולכן מותר במלחמת מצווה גם לנשים לשאת נשק.
3. בת צריכה להיות ברשות אביה ולאחר מכן ברשות בעלה, ואסור לה להיות ברשות של מישהו אחר. גיוס בנות לצבא דורש מהן לעבור על הלכה זו, מכיוון שהבת הופכת להיות ברשות הצבא.
השאלה שלי היא:
א. מה המקור להלכה זו? האם היא תקפה גם בימינו? הרי גם בחיים אזרחיים של ימינו בחברה הדתית-ציונית הבת אינה נמצאת ברשות בעלה או אביה: הבת בוחרת לבד עם מי להתחתן, ולא אביה בוחר לה בשידוך, הבת בוחרת מה ללמוד וכך לגבי כל הבחירות שלה...
ב. האם יש איזשהי דרך לפתור את הבעיה הזו וכן להתיר לבנות להתגייס לצבא?
בנוסף רציתי לשאול האם יש עוד בעיות הלכתיות בגיוס בנות לצבא?
ושאלה אחרונה- הרמב"ם אמר שלצורך מלחמת מצווה צריך אפילו חתן לצאת מחופתו וכלה מחופתה, אם כלה ביום חתונתה צריכה לבוא להילחם, קל וחומר בת רגילה, לא ?
(דרך אגב אני לא פוסלת את השירות הלאומי, אני חושבת שבנות השירות הלאומי עושות עבודת קודש! אני רק רוצה לברר מה עומד מאחורי כל האיסור לבנות ללכת לצבא, כי אני חושבת באמת שיש לצבא חשיבות מיוחדת..)
תודה רבה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הנושא שאת מעלה רחב מכדי למצות אותו בתשובה כאן. לכן אגיב במספר נקודות, אפנה אותך גם למקורות נוספים.
כל מה שנוגע לשותפות ותרומה ועשיה משמעותית - כל אלו מקבלים מענה מלא בשרות הלאומי. גם מפגש ומעורבות עם אוכלוסיות שונות ומקומות רחוקים יכולים לקבל מענה מלא בשרות לאומי.
הצבא מיועד ללחימה, תחום שבטבעו לא מתאים לנשים( עייני http://www.haaretz.co.il/misc/1.1558586 )
דווקא פעילות שהולמת נשים הרב יותר: חינוך, חברה, בריאות וכד' נעשית בשרות לאומי.
הסיבה העקרית להסתייג משרות צבאי היא החשש לפגיעה רגשית בבנות. מדובר בצעירות שבאות מחברה צנועה בעלת נורמת שונות לחלוטין מאלו שמקובלות בחברה הכללית - החשיפה של צעירה דתית למציאות של ניבול פה, בדיחות, תמונות, ומגע חופשי בין בנים ובנות, פוגעת מאוד בנשמתה בדרך ישירה וסמויה.
את סבורה שאין בעיות של הטרדה וכד' כיום בצבא - הלואי שצדקת. אני מביא לך כאן פרסום של הצבא בנושא (
http://www.aka.idf.il/yohalan/main/main.asp?catID=18283 (
ציטוט אחד מהפרסום : "על פי המחקר רק כשליש מהחיילות חושבות שהמפקדים עושים מאמץ כן להפסקת תופעת ההטרדה המינית.
שיעורן הנמוך של המוטרדות אשר בוחרות לפנות לגורמים רשמיים מעיד על חוסר אמונן בטיפול לו יזכו על ידי המערכת הצבאית.
הפער בין מעקב הדיווחים הרשמי לבין נתוני המחקר מצביע על תופעת תת דיווח של מקרי הטרדה מינית שאינה ייחודית לצה"ל וכן על ליקויים בתהליך הטיפול המועדדים אי-דיווח של מקרי ההטרדה".
הפתרון שאת מתארת: מסגרות דתיות לבנות דתיות, אינו משרת את צרכי הצבא אלא אותם צרכים שהשרות הלאומי מפעיל - חינוך וכד'
באשר למלחמת מצווה, הכלה לא יוצאת מחדרה כדי להלחם - בנות בעם ישראל מעולם לא התגייסו לצבא.
את דברי הרמבם הללו מסבירים:
"מה שנאמר במשנה והעתיקו הרמב"ם שיוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, אינה אלא מליצה, ורוצה לומר שערבה כל שמחה ואפילו כלה מחופתה חוזרת לביתה".
הדברים מתוך מאמר של מכון 'צומת' יש שם הרחבה רבה ונושאים נוספים שלא נזכרו אצלי כאן לאסור גיוס נשים
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=282