שאלה
לכבוד הרב שלום,
לאחר קריאה בפשט של ספר יונה קשה לי להתעלם מההשפעה של החלק הראשון של הסיפור (מה שאירע באנייה) על תשובתם של אנשי נינוה. הדבר הראשון שעבר לי בראש שהגעתי לחלק השני זה שאין ספק שהסיבה שאנשי נינוה (בגיבוי מוחלט של המלך!) חזרו בתשובה זה בגלל מה שאירע באניה וודאי שמאורע כזה שעבר על יורדי הים (שהקריבו קרבנות אח"כ והודו לה') התפרסם גם בעיר נינוה.
לולא זה קשה להבין למה עיר גדולה תשנה את דרכיה הרעות על סמך נבואה של נביא עברי. אני לא חושב שיש לזה תקדים בסיפור מקראי אחר.
ולכן די הגיוני להבין את הפשט של הבריחה של יונה לא כרצון לברוח מהנבואה או כחוסר רצון בתשובתם של אנשי נינוה אלא כדרך להכיר או להזכיר לאנשי נינוה מי ברא את השמים ואת הים ואח"כ לספר להם מה דבר ה' אליהם. הרי הבריחה של יונה בלתי נתפסת.
ואולי הכאב של יונה הוא על חוסר הצדק שהיה יכול להיעשות עם אנשי נינוה שלולא שמעו על הנס הגדול לא היו שומעים בקול הנביא (שאולי היה נדמה לה כשוטה?)
ואולי הסיפה היא דווקא התרצות של הקב"ה כלפי יונה: וַיֹּאמֶר יְהוָה- -אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה- -אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה. {ש}
- אתה חסת על דבר כל כך פעוט (שבין לילה היה ובין לילה אבד) ואני, איך לא אחוס על כל כך הרבה בני אדם?! (ואיך לא אתן להם הזדמנות אמתית לחזור בתשובה)
ואולי ככה מתגלה גדולתו של של הנביא יונה והוא לא נופל מתחינתו של אברהם "מלפני ה'" שיחוס על נינוה ומתחינתו של משה שיחוס על בני ישראל ולא ישמידם?!
(שים לב שבריחתו של יונה היא "מלפני ה'", בריחה של תחינה ולא בריחה מהמציאות)
האם יש מפרש שפירש ככה את ספר יונה?
תודה,
תשובה
בס"ד
שלום רב,
באשר לדברים שלך על השפעת המלחים באניה על אנשי נינווה - זו אפשרות, שהרי לא ידוע לנו מי ומהיכן היו המלחים. אפשר שהם חזרו לנינווה שם ספרו את אשר עבר עליהם בסערת הים וכך הכינו את העם לקבל את דברי יונה.
את שאר הצעות הפרוש שלך קשה לקבל:
הבריחה של יונה מלפני ד' באה כסרוב לנבואה. ההוכחה לכך שרק אחרי שהדג בולע אותו הוא מתפלל ומסכים שוב לצאת ולשאת את הנבואה.
ההשפעה של יונה על המלחים באניה לא נעשית במודע - הוא מתנהג שם בפסיביות מוחלטת ('שאוני והטילוני'). למרות זאת הוא משפיע עליהם מאוד - נגד רצונו. הארוע המתואר בפרק א' בא לומר שאי אפשר לברוח משליחות אלוקית, שהרי תוך כדי הבריחה הוא פועל להשפיע את האמונה בד'.
העמדה של יונה נאמרת בסוף הספר (ד; ב): "על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה". יונה לא מקבל את עקרון הסליחה שבאה לאחר התשובה, לדעתו הרשעים צריכים לשלם מחיר מעשיהם ואין למחול להם. לשיטתו של יונה העיר נינווה חייבת להענש על חטאיה.
אכן בסוף הספר, כפי שציינת, בא ההסבר של ד' מדוע הוא חס ולא מעניש את נינווה: כמו שיונה חס על קיקיון ודאי ד' חס על עיר גדולה שיש בה גם הרבה ילדים ובהמות (שהם ודאי לא חטאו).