שאלה
שלום רב..
יש לי מסר שאלות אשמח לקבל תשובות .. תודה רבה
1.בפרק שירה יש את ההקדמה "אמר רבי כל העוסק.." צריך לקרוא את זה לפני הרק שירה עצמו? וגם בסוף.."רבי ישעיה"?
2. מותר להפסיק בדיבור בין הבריות?
3.הייתי ברכבת וישב לידי משהו(לא דתי)וכשהיה איש מבוגר הוא קם (אני ישבתי בפנים)ואח"כ כשהיה משהיא יותר מבוגרת ממני לא קמתי כי התביישתי כזה כאילו לא ידעת למה לא קמתי ועד שהחלטתי לקום התפנה מקום אחר והאיש הזה שינה מקום גם היה שם זה יכול להיות חילול ה' ח"ו בכך שלא קמתי כאלו שאני ילדה דתייה?
4.לפעמים אני מרגישה שאני עושה דברים רק כי אנשים מסתכלים עלי כי ככה מצפים ממני .
ב"ה אני נחשבת ילדה עם שם טוב אבל אני מפחדת שזה לא באמת אני כאלו זה רק הצגה ,אני באמת רוצה להיות כזאת אבל איך עושים דבר שהוא יהיה מהלב ולא רק כלפי חוץ ,שיראו או מה יגידו וכו..אני רוצה לעשות באמת מתוך אמנה ולא רק רצון יסתכלו עלי...
תודה רבה..באמת כל הכבוד על הסבלנות לענות לשאלות באמת זה עוזר לי ואני בטוחה שלעוד הרבה אנשים..
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לענין פרק שירה, אכן אלו דברים נפלאים. יש לומר גם את ההקדמות והחתימה יחד עם השירה. נראה לי שאם יש צורך אפשר להפסיק בדיבור בין הבריות.
ממליץ לך לעיין באתר:
http://www.2all.co.il/web/Sites/PerekShira/DEFAULT.asp#.TwylKaVzV8E
באשר לארוע ברכבת – קשה לי להעריך מה בדיוק קרה שם ומה אנשים חשבו. אבל את צודקת בכך שכאשר רואים נערה דתיה מצפים ממנה להתנהגות מוסרית ורגישות לזולת. זה לא חמור עד כדי להחשב חילול ד' אבל חשוב מאוד לזכור שאנחנו מייצגים דרך של תורה וזה מחייב.
כאשר את עושה מפני שמסתכלים עליך אבל בתוכך את באמת רוצה להיות כזאת – זה בסדר גמור. אין כאן צביעות ולא העמדת פנים. נכון שאולי אם לא היו מסתכלים עליך לא היה לך די כוח כדי לעשות מה שנכון, אבל בתוכך את יודעת שזה באמת נכון וכך צריך להתנהג.
אפשר לומר שהעובדה שמסתכלים עליך מעניקה לך כוח ויכולת לעשות דברים שאחרת היה קשה לך למצוא את הכוח עבורם. אבל אין כאן שום שקר. את באמת מאמינה ורוצה להתנהג בדרך הטובה.
ב-'ספר החינוך' כתוב בשם הרמב"ם "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" כלומר כאשר מתמידים לעשות דברים נכונים – גם כשמכריחים את עצמנו – בסוף זה הופך להיות דבר אמיתי ויציב.