פגיעה באזרחים פלשתינאים בעת קרב

בס"ד

אין שום היתר לסכן חיים של חייל להצלת נכרי שותף לרצח או בני ערובה.

ובמיוחד שבדרך כלל גם האוכלסיה האזרחית שהמחבלים בתוכם שותפה מלאה במעשי ההתאבדות של אותם חוליות שפעלו ביננו.

במיוחד על פי הרמב"ם (מלכים ט יד) שמסביר כי נתחייבו בני שכם הריגה מפני שלא הקימו בתי דינים שימנעו מ'שכם' לעשות רע.

על פי המהר"ל נתחייבו בני שכם הריגה "אע"ג דהיו הרבה שלא עשו, אין זה חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם – מותרים לבא עליהם במלחמה. וכן הם כל המלחמות".

לדבריו חייבים תושבי השטחים מיתה גם בגלל הסיוע שלהם למחבלים הרוצחים, וגם בגלל היותם חיים ביניהם.

מי שלא בורח משכנות עם הרשע ויודע ששכנות זו תגן על הרשע – הריהו מתחייב בנפשו. "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עימו" (שמואל א טו).

מסקנת הדברים - אין לסכן חיים כי
א- הם אשמים בעידוד.
ב- הם אשמים באי מניעה.
ג- זו דרך המלחמה בעולם.
ד- היו צריכים לברוח מלגור בסביבות המחבלים.

מסקנת דברי אינה שצריך להרוג את כל תושבי השטחים אלא שיש עליהם חוב גדול עד מאוד, חוב שבגללו הם עלולים להתחייב בנפשותם. אין לרחם על אף אחד מהם ולסכן חיים בגללו רחמים מוטעים אלו.

ולכן אם יש חשש כלשהו לחיים או רק לנזק גופני של חייל צה"ל - אין שום היתר לסכן חייו או גופו של חייל על מנת להציל חיי פלשתינאים.

מי שנוהג אחרת ומסכן חיי חיילים טועה. ואע"פ שהוא חושב את עצמו "צדיק ואציל נפש" אינו אלא "פחדן מוג לב" שמפחד מהתקשורת ומאומות העולם ואינו מפחד מפני מי שאמר והיה העולם שידרוש את דמי בניו מידיו.

והוא רחום יכפר עוון