שאלה
אחת הדוגמאות להידור מצוה הנלמד מן הפסוק "זה א-לי ואנוהו" היא: עשה שופר נאה. כיצד ניתן לייפות ולקשט את השופר?
תשובה
א. אי אפשר לצפות את פי השופר בזהב, או משום שאז נשמע את קול הזהב ולא את קול השופר (רש"י), או משום חציצה בין פי התוקע לבין השופר (רמב"ן).
ב. גם ציפויו של השופר בצבע לק, גם אם אינו סמיך, אף שלא במקום הנחת הפה, עלול לשנות את קול השופר בלא שנהיה מודעים לכך, ולכן לכתחילה אין להבריק כך את השופר.
ג. בדיעבד, אם בראש השנה לא מצאו שופר אחר, ניתן לצאת בשופר זה ידי חובה, ובלבד שבמקום הנחת הפה לא יהיה לק (ניתן להורידו ע"י שפשוף).
ד. ניתן להבריק את מראה השופר ע"י ליטוש, שאינו מוסיף מאומה לחומר ממנו עשוי השופר. בכך אין כל חשש לשינוי בקול השופר, משום שלעולם נשאר הקול להיות קולו של שופר.
ה. בכל זאת יש מפרשים שדברי השלחן-ערוך "המציירים בשופר... לא יפה הם עושים" (שו"ע או"ח תקפו,יז) כוללים גם חריטת צורות לנוי שעושים על השופר, או חריטת שם בית הכנסת, התורם וכדו' (כף החיים).
ו. אם כן איך עושים שופר נאה? חותכים את פיו הרחב של השופר בצורות שונות של מדרגות; מלטשים אותו היטב עד שיבריק; משאירים בליטה ליד פיו של השופר וכדו'.