שאלה
שלום לכם
השאלה מופנת לכל מי שביכולתו להשיב
א. אם הבורא הוא מושלם והוא אין בו חסרונות הרי רצונו הוא פשוט ללא שינוי איך יכול להיות שהבורא כל יכול ושלם בכול השלימות מחליט ברגע נתון לברוא כי אם הוא עלה ברצונו לברוא הרי עצם זה שהחליט לברוא זאת אומרת יש לו חיסרון ואם תגיד לי שאנחנו אין לנו תפיסה ושכל להבין מה הוא רצונו אז שאלה אם הייתה מציאות כל הזמן או שלא הייתה קיימת מתבטלת כי אם אני אין לי שכל להבין את הבורא אז איך יכול להיות שאני אומרים לי יש חידוש לעולם
ב. בענין אשר בחר בנו כל העינין הזה נראה לי קשה לתפיסה
הרי הבורא ברא את כל המציאות לגווניה ואין סוף לאפשרויות שברא
עצם זה שהבורא בוחר בעם אחד או נגיד בחר אפשרות אחת מכל אין סוף האפשרויות הרי זו הגבלה וברגע שהבורא החליט כך הרי הוא לא הבורא כי הוא מוגבל מבחינה זו ואם תגיד לי שוב שאנו אין לנו השגה ברצונו אז איך זה אנו מבינים שבחר בנו
ג. מתן תורה והמצוות השאלה נגזרת מהשאלה ב. כי אם הבורא אין לנו השגה בו והרי הוא לא גוף ואין לו דמות הגוף ואין שום הגדרה שבן אנוש יכול לעלות על עצמו שום הגדרה אז איזו התגלות הייתה במעמד הר סיני כי הרי ברגע שיש מגע כל שהוא אם ישות על שבן אנוש מתגלה אליו הרי אותה ישות מוגבלת דבר שני לעינין התורה והמצוות
ברגע שהבורא מחליט לתת איזה שהם חוקים כלומר תורה ומצוות מתוך אין סוף אפשרויות הרי גם זו הגבלה כי הרי הוא אין סופי ואין סופי אין לו הגבלה והגדרה
ועינין שמירת המצוות שיש בהם כיביכול בחירה לאדם הרי זה גם מגוחך
אין כאן שום בחירה הרי כל מה שאני פועל כיביכול זה הוא המניע אותי אם לטוב או לרע ואם תגיד לי שאני הוא המחליט אז אין כאן שום כוח אחר מלבדי כי אני הוא הפועל והמיע את עצמי כי אין מלבדו פירושו שאין שום מציאות אחרת רק הוא מלובש בכל המציאות לכל גווניה
לי יש הרבה שאלות שהם קשות מאוד ונשמעים ככפירה מוחלטת
אשמח מאוד לקבל תשובות שיושבות על הלב במידה וישנו אדם רציני
שיכול לתת לי תשובות אשמח אפילו להיפגש אתו
הרי ביהדות כתוב דע מה תשיב לאפיקורס ומצד שני כתוב וידעת היום והשבות אל לבבך וידעו אותי מקטנם עד גודלם וכמו שדויד המלך מצווה בנו דע את השם אלוהיך ועובדיהו לכן גם אם השאלות הם קשות חובת ההוכחה היא על אדם שיודע מה היא האמת
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השאלות אינן כפירה אלא רצון להיות בטוח באמונה – לכן נשיב עליהן בשמחה ובברכה.
א. אתה צודק - הבורא הוא שלמות ללא חסרון ואצלו אין כל שינוי. אבל העולם שלנו – העולם הנברא נוצר דווקא עם חסרונות. זה ההבדל בין הבריאה שהיא חסרה ומשתלמת, ובין הבורא שהוא מושלם ומביא את הבריאה להשלמתה.
מבחינת הבורא הוא לא חידש עולם. אצלו העולם תמיד קיים. חידוש העולם הוא חלק מהבריאה. הבורא לא קיים בתוך זמן אלא מעל ומעבר לזמן. כל המושג שנקרא 'זמן' מבטא שינויים. הזמן נברא יחד עם העולם (לפי תורת היחסות של אינשטיין גם הפיזיקאים מבינים שהזמן הוא חלק מהבריאה והוא יחסי ותלוי בגורמים חומריים אחרים)
ב. אתה צודק – כל בחירה היא צמצום של אפשרויות. אבל זה מצבו של עולם נברא, שהוא מצומצם. כל העולם שלנו בנוי על גבולות, זה עוד פער שיש בין הבריאה והבורא.
תהליך הבריאה מתאר יצירת גבולות שנעשה על ידי צמצום אפשרויות: יש מקומות ושעות של אור ויש אחרות לחושך, יש מקום שהוא שמים ויש מקום אחר שהוא מים, יש אזורי ים ואזורי יבשה וכו'
באשר לבחירת עם ישראל, מלכתחילה בקש הבורא לבחור בכל בני האדם ולא להגביל את בחירתו לעם ישראל, זאת המציאות שהתנ"ך מתאר עד סיפור מגדל בבל. בני האדם נכשלו ואז הקב"ה החליט למצוא אנשים מתאימים יותר.
בעזרת העם הנבחר ד' ימשיך את הקשר עם בני האדם עד שיגיע המועד לחדש את הקשר עם כולם – בימות המשיח.
ג. ההתגלות בסיני ודאי לא היתה הופעת ד' ממש מפני שאין לד' הופעה חומרית, כולו מעל ומעבר לכל חומר.
בסיני בקש ד' לטעת בעם ישראל את התחושה שהוא בחר בהם והוא קרוב אליהם. לכן חולל ד' ארועים חומריים מאוד נדירים ומאוד מרשימים = אש עשן וקולות חזקים ביותר, העם הבין שאלו תופעות שרק מי שברא את העולם מסוגל לחולל אותם. המראות והקולות נטעו בעם תחושה ברורה שהם נמצאים במעמד שאלוקים מחולל אותו – ואז הם שמעו את הקולות הדוברים בשם ד' "אנכי... לא יהיה לך..."
גם הבורא אינו מוגבל במצוות, גם נבראים כמוני וכמוך יכולים לרצוח ולגנוב – אבל לא עושים זאת מפני שאנחנו מחויבים כלפי הצדק והחסד. ההגבלה שהמצוות יוצרות אינה הגבלה של היכולת – כל אחד יכול לעבור עבירות, זו הגבלה של הרצון מתוך ידיעה שכך ראוי לעשות.
לענין החופש אתה צודק. לעיתים קרובות יש לנו הגבלה ביכולת. גם אם אני רוצה לעלות לבית המקדש ולהקריב קרבנות, אינני יכול לעשות זאת מפני שאין בית מקדש.
לכן אנחנו לא מדברים על חופש פעולה אלא על חופש בחירה. גם אם אינני יכול לעשות דברים רבים אני בהחלט יכול לרצות אותם.
הקב"ה לא מתערב ברצון שלי. הקב"ה לא קובע לי מה לרצות – הרצון הוא חופשי לחלוטין, לכן גם בזמן שאין בית מקדש, אדם יכול לרצות להקריב קרבנות או לא לרצות זאת – כאן יש חופש בחירה מוחלט. כך בכל ענין וענין – בתוך הרצון הפנימי שלנו הקב"ה מעניק לנו חופש מלא.