שאלה
שלום רב,
1- אם אדם אומר עליי דברים רעים ומנפח ומגזים אותם עד לרמה של עלילה ושקר האם מותר לי להגיד ,על מנת להתגונן להגיד עליו דברים רעים בחזרה וגם לנפח ולהעליל לרמה של שקר, כמובן אך ורק כאשר זה מסייע לי להתגונן, ואני מדגיש להתגונן ולא כנקמה.
מתוך עקרון של עם נבל תתנבל - בתחבולות תעשה לך מלחמה
2- אם אדם פוגע בי ועל מנת להתגונן אני פוגע בו בחזרה, האם עשיתי עוון שאני צריך לתת עליו את הדין?
או שמותר לפגוע באנשים כאשר הדבר מצדיק זאת וזה נוצר מכורח המציאות.
או שאסור אף פעם לפגוע בבני אדם, וזה ניראה מוזר כי לעיתים אדם פוגע בך.
אני חייב להגיד לכם, מאז חזרתי בתשובה אני נפגעתי לא מעט, סמכתי על אנשים והייתי ישר איתם והם הלכו בדרכים לא ישרות איתי ופגעו בי ולמרות זאת אני נכוותי.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
החובה שלנו לנהוג ביושר, באמת ובצדק אינה כרוכה בשום הדדיות.
גם אם מישהו רוצח - אסור לי לרצוח אותו.
אם מישהו גונב - אני לא רשאי לגנוב ממנו.
אני לא מקלל את מי שמקלל אותי.
לכללים הללו יש חריגים מועטים כגון "הקם להורגך השכם להורגו" אבל זה לא נעשה לאחר שהוא רצח, זו לא תגובה אלא הגנה עצמית.
אם אתה יכול להגן על עצמך על ידי שקר - יש לכך מקום. כבר אמרו חז"ל ש-'מותר לשנות מפני השלום'.
(עיין בהרחבה http://ph.yhb.org.il/08-02-14/ )
אבל ההיתר הזה הוא אך ורק להגנה ומניעה, בשום אופן לא בתגובה. לאחר שהשני כבר פגע בנו, אנחנו לא נגיב בדרך פסולה.
אתה שואל על האפשרות 'להחזיר' הדבר הזה אסור.
עליך להבין את עומק הדברים: אסור לך להגרר לדרכים מכוערות שבהם נוקטים אחרים. אסור לך ללמוד ולחקות דברים פסולים. זו דרך שתדרדר אותך למקום הרע שבו הם נמצאים.
מתוך הכרת הקושי שלא להשיב, משבחים חז"ל באופן יוצא מהכלל את מי שיתאפק כנגד משמיציו: (שבת פח: גיטין לו:): "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'".
אתה יכול להיות מאוהביו של הקב"ה!
כואב לי מאוד לשמוע שדברים רעים קרו לך דווקא לאחר שחזרת בתשובה. אתה צריך ולהתרחק מחברתם של אלו שאבדו את מידת ההגינות שלהם ולברור לעצמך חברים יותר דומים לך - כאלה שזהירים מאוד שלא לפגוע.