שאלה
ראשית,אני מבקשת לא לפרסם באתר או אם נראה לך כפי מידת הצורך לפרסם בעילום שם מוחלט.
אז הגיעו מים עד נפש.אני מרגישה שהנשמה שלי מתייסרת לא טוב לי ובעיקר ,בגלל בני האדם כולם כאחד,אנשים זרים ועד לחבריי הקרובים ובני משפחה.לא טוב מבטוח באדם ומובן לי שיש לסמוך על הקב"ה לבדו.אך אני חייה פה ועם בני אדם אני מנסה בכול מאודי לאהוב את הזולת ,לא טוב לי עם הרוע שיש בעולם הזה.השקר,הגאווה ,הרכילות,המרמה.זה נשמע מוקצן?אכן.בוודאי שיש טוב בעולם ויש אנשים טובים שאני אוהבת ואהובים עלי .אבל אם להגיד את זה בלשון עדינה,אני מכבדת ונזהרת בכבוד הבריות ,נותנת הרבה אוהבת מכל הלב ואנשים אולי מנצלים את זה לתומי.וקשה לי בסביבתי ובכלל.
ספגתי הרבה רוע."איננו מלאכים" "וייסורים מכפרים על העוונות" אני משתדלת להביט בעין טובה גם אם אינני מבינה לומר בלב שלם: "הריני מוחלת וסולחת" אך ספגתי ממניעים זדוניים,רוע טהור לשמו ולא פעם אחת.
השתדלתי לשמוח ובאמת לעיתים הקשיים הביאו אותי למקום של צמיחה אך עד מתי?אין לי כבר אחיזה בחיים,,,אני רוצה לעשות טוב,לעבוד את ה',לקדש את שמו אך כל מה שאני רואה זה הסתרת פנים.-עד מתי תסתר פנייך ממני!?ולא שיש לי חוסר אמונה חלילה,הרגשתי את הקב"ה,את זיו שכינתו ויש למען מה.לכל איש יש ייסורים וקשיים והרבה פעמים זה ממתן אותנו אני מרגישה שהעצבות חלחלה עמוק גם לצורתיהם של אחרים:מחלות,מוות,ייסורים קשים ושלא נדע....אני מאמינה בלב שלם בביאת המשיח ,בתחיית המתים וכל זאת מציאות קשה אם כי זמנית להביא אותנו לטוב.
נכתב לפנות בוקר ט' באב ,על שנאת חינם.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
פרסמתי את הדברים כפי שהתרת לי בדיעבד, מפני שיש להם חשיבות לקהל רחב שמרגיש כמוך.
אני מבין מאוד את מה שאת כותבת, ודאי דברים שנכתבים בתשעה באב.
כל מה שאת מתארת ומשתפת מקובל עלי מלבד מילה אחת במשפט: "לכל איש יש ייסורים וקשיים והרבה פעמים זה ממתן אותנו אני מרגישה שהעצבות חלחלה עמוק גם לצרותיהם של אחרים..."
במקום 'עצבות' תדברי על 'צער'. צער זו החויה המיידית שיש לנו מול הכאב והייסורים, האכזבה והרוע שסופגים מהחברה... כל אלו מעוררים בנו צער וכאב, אבל אסור לנו ליפול אל העצבות, אל הדכאון.
לאדם המאמין יש כאב, סבל וייסורים. יש הסתר בפנים שמעורר קושי גדול. כל אלו מעוררים צער. רגש שמביא אותנו לבקש את ד' את קרבתנו ואהבתו.
אבל אסור שתהיה עצבות. עצבות מרחיקה אותנו מד'. עצבות כרוכה ביאוש, שם כבר אין אמונה. העצבות היא נפילה אל היצר הרע.
לכן אחרי תשעה באב באה הנחמה. למרות החורבן והגלות, הסבל והייסורים, אנחנו מאמינים, לכן הצער לא מפיל אותנו אל העצבות אלא מביא אותנו לתפילה ולנחמה.
האמונה בד' מתגברת על כל צער, רשעות ואבדן.
כל קדרות וחשיכה מסולקת באור האמונה בגאולה.