על מחלוקות בציבור הדתי

שלום וברכה,
שאלתך מורה על בקשת האמת האחת, ומתוך כך קשה לך לראות דעות שונות בענינים מהותיים, בעניני הנהגת החיים, השקפות עולם, וכדו'.

א. אפתח במה שאמרת 'שכל דרך פוסלת את קיומה של הדרך השניה'.
זה, לשמחתנו, אינו נכון. אמנם, לצערנו, הרבה פעמים מצטיירים הדברים כך לעומד מבחוץ, אך ברוב הפעמים, גם עומד מבחוץ, אם יש לו עין חדה, יראה שאין כאן התנגדות לקיומה של הדרך אלא התנגדות לתכניה. לפעמים גם מחלוקת בהלכה עלולה להראות לעומד מבחוץ כויכוח תהומי וכאילו בני המחנה האחד שוללים את קיומו של המחנה השני. לפעמים היא מלווה בצעקות ובאמירות חריפות. נכון הדבר, שבמחלוקת בעניני השקפה הדברים נוגעים לדברים עמוקים ותהומיים יותר, אך גם שם החכמים האמיתיים יודעים להעמיד את הדברים על מקומם, הם יאמרו: 'יש כאן ויכוח בו יש שתי דעות, ואנו סוברים כדעה אחת, ולדעתנו זו היא הדרך להתקרבות אל ד' ולעשיית טוב, יש אחרים, שסוברים אחרת, ולא נראו דבריהם בעינינו'. גם אם מצאת היכן שהוא משמעות של מחלוקת כפי שתארת, בדרך כלל אין זה מלמד כלל על היחס המהותי לדעה השניה. לשונות חריפים מוצאים אנו גם במחלוקות בהלכה. ואפילו אם אכן הדברים הם כדבריך, ואכן יש מחלוקת שכזו, לנו לא תצמח תועלת אלא מהמינון הנמוך של הויכוח, משתי הדעות, וכמו שיתברר בהמשך.

ב. ואשר לשאלתך העיקרית. אם אתה פונה בשאלתך אל הרבנים ואל אלו שמיצגים את הגישות השונות שבציבור שלנו, ושואל: 'מדוע לא התאגדנו סביב דעה אחת'? שאלה טובה היא. נכון הדבר שיש אמת חדה ובהירה שהכל יתאגדו סביבה. אליהו הנביא עתיד 'ליישב המחלוקות' ובכך להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לב תלמידים על רבותיהם וכו'. אמנם בזמננו אין האמת הכוללת והשלמה נמצאת בפנה אחת. 'ותהי האמת נעדרת', מלמד שנעשית עדרים עדרים (סנהדרין צז.). בכל פנה תורנית יש הרבה חכמה ואמת, ויש ישיבות ודרכים שבהן האמת מאד מאד רבה ומאירה, אך שלמות וכלליות מוחלטת וכוללת כל - נעדרת.

לפעמים, אומר הראי"ה, יש כאן מהלכים א-להיים עמוקים, שמכוונים אותנו להתחלק ולהתגון, כדי שכל אחד יוכל לבטא את דרכו, ומתוך כך, מבין כולם, תתברר לבסוף אמת בהירה יותר, וכוללת יותר. גם על כך תוכל ללמוד מהמחלוקות בעניני הלכה. כל הדעות מתבהרות מתוך הויכוחים שבין הדעות השונות שבתלמוד ובפוסקים. כך הוא בכל הענינים. כל מחשבה מבררת את הצד שבה, ומזכירה לעולם, ולמחשבות האחרות, שלא ישכחו נקודה זו, ובמדה שהיא משפיעה על התוכן שהם עוסקים בו, שיתחשבו גם בה.

ג. ואם אתה שואל עלי ועליך - עלינו, כבני הדור, לסגל לעצמנו מדת ענוה גדולה, איזהו חכם הלומד מכל אדם, לא מי שמגדיר את עצמו ואת דרכו כדרך שכוללת כל וסוגר את עצמו מפני כל ידיעה, כל הארת חכמה ומוסר, שבאה ממקומות שמחוץ למחנהו. כך צריך להיות תמיד, ובפרט בדור שכזה.
כשאנו באים לבחור דרך שבה נלך, ניתן לסמוך על הכלל 'ניכרים דברי אמת'. מי שהוא באמת ישר עם עצמו ועם א-להים יודע להבחין בין דרך שרובה ועיקרה אמת לדרך שבנויה על אדני שוא, על רעיונות שאין להם בסיסים מוצקים, שלפעמים עשויה לנבוע במדה מרובה מהחולשות האנושיות, לבין דרך שכולה מבוססת על ביאור, הרחבה, הארה, ונסיון להכניס במדה מרובה בחיינו את הרעיונות הנפלאים האמיתיים והנצחיים שהיו מאז ומעולם במרכז המהות של היהדות השלמה, בנאמנות למקורותיה הנצחיים, שהם עץ חיים למחזיקים בהם, (ואין צורך להאריך כאן בזה, כיון ששאלתך היא על הויכוחים בתוך המחנה הנאמן ליהדות לדורותיה).

כך נבחר לנו דרך, שנראית לפני היושר שבנו כאמת (אמנם יש להזהר מאד להיות ישרים עם עצמנו, ולראות שאכן היושר ובקשת הטוב והאמת הצרופה היא שמניעה אותנו, שלא יקרה שנסיון לתת בטוי לצדדים מסוימים בנפשנו יוליך אותנו למקומות אחרים).

שנזכה להיות אנשי אמת,
ובעלי ענוה ללמוד אמת וטוב מכל אדם,
מיכאל, חברים מקשיבים