עליה להר הבית ויום העצמאות

מועדים לשמחה

א. אסור לעלות להר הבית.

בעניינים מהותיים שכאלה צריך ללכת לפי הרבנות הראשית ולפי רוב גדולי ישראל, והם אוסרים את הדבר הזה, מכמה וכמה סיבות.

איסור טומאת מקדש הוא חמור מאוד, עד כדי כך שרבי שמעון בר יוחאי אמר עליו שזה קשה יותר מכל עבירות שבתורה (תוספתא שבועות).

גם כשעולים על פי תלמידי חכמים שמתירים, בסופו של דבר יש פה מגמה שמגבירה את העלייה, וממילא יש רבים שעולים שלא בטהרה, למקומות האסורים לפי כל הדעות ובקלות ראש.

ב. לא רק שמותר, אלא חובה לשמוח ולהודות לה' ביום העצמאות.

מי שקבע את היום הזה כיום חג עם תפילות הודיה זו הרבנות הראשית לישראל.

ההודיה והשמחה הן על כמה דברים:

התחדשות מצוות ירושת הארץ, כפי שמגדיר הרמב"ן - ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות.

קיבוץ הגלויות הלאומי שקיבל תנופה משמעותית בהקמת המדינה. הרמב"ם אומר שקיבוץ גלויות זה המקור בתורה למשיח.

היציאה משעבוד גלויות והקמת שלטון עצמאי. בגמרא נאמר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גלויות בלבד.

הצלה מהסכנה הגדולה שהיישוב בארץ ישראל היה נתון בה.

נכון שבתהליך הגאולה היו מעורבים גם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אבל צריך לזכור, שבגאולה הראשונה, שאותה אנחנו חוגגים כעת בפסח, לקח 480 שנה עד שהגיעו לבית המקדש, והתקופה הזו כוללת את חטא העגל, חטא המרגלים ושאר חטאי דור המדבר, את העבודה זרה בתקופת השופטים, ואת הריגת כהני נוב על ידי שאול המלך. האם מישהו לא חוגג בגלל זה את פסח?

בגאולה השניה מבבל עלו פסולי יוחסין, מחללי שבת, נושאי נשים נוכריות, ובכל זאת זו הייתה גאולה.

את חנוכה אנחנו חוגגים גם על חזרת המלכות לישראל ליותר ממאתיים שנה, שבתוכם היה גם שלטון צדוקים, הריגת חכמי ישראל ועוד דברים נוראיים. מכיר מישהו שלא חוגג את חנוכה בגלל זה?

בוודאי שצריך להצטער על החסרונות ולהשתדל לתקנם, אבל חלילה שבגלל החסרונות הללו נעצום עינינו מכל הטוב שה' משפיע עלינו.

כל טוב וחג שמח