עיתוי חשיפת פרטים על פרשות בעייתיות

שלום וברכה

הנושא החשוב שאתה מעלה מעסיק אותי שנים רבות. על חלקו כתבתי כאן:

https://bit.ly/2KlZKKo

ולאור העקרונות אכתוב ראשי פרקים לשאלתך, ואם תרצה להרחיב בנקודה מסוימת – אשמח:

בשלב בירור העובדות:

הדילמה הגדולה כתובה למעשה כבר בפסוק עצמו. מחד גיסא, החלק הראשון של הפסוק אומר ״לא תלך רכיל בעמך״, ואנו מצווים ציוויים רבים, מכיוונים מגוונים, האוסרים עלינו לספר דברים רעים על אנשים. איסור רכילות והוצאת לשון הרע; קביעת חכמים שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן של אש ואל ילבין פני חברו ברבים; האיסור לומר דברים שאינם אמת, ובדרך כלל לפני שהתבררו העובדות אנו עלולים לומר דברים רבים שאינם אמת, וכדו׳.

מאידך גיסא, המשך הפסוק הוא ״לא תעמוד על דם רעך״, ובדיוק כפי שכתבת, אנחנו מצווים בראש ובראשונה כלפי הקורבנות, ובעיקר אלו העתידיים, שאם לא נפרסם – הם ייפגעו. גם הפגיעה עליה אתה מדבר – הפגיעה האפשרית באדם שלומד תורה מרב שאינו ראוי היא דבר שאסור לנו לאפשר.

ושתי התנועות האלה עומדות לכאורה בסתירה, והסוגיה המתמדת היא כיצד יש לנווט בין שתי הדרישות האלה: חובת האמת וזהירות מהריסת אדם חשוד, וחובת ההצלה מפני נפילות ברשתו, אם אכן הדברים אמת.

ביסודו של דבר, נראה כי עמדת ההלכה היא שנקודת המוצא היא שאסור להפיץ על אדם שלא התבררה אחריותו ואשמתו למעשה מסוים, אלא אם כן מדובר בסכנה שהיא קרובה לוודאי לנפגעים חפים מפשע. הדבר נובע מסיבות הלכתיות ואנושיות רבות, וכל עוד לא ברורה לנו האשמה – חובה להימנע, אלא אם כן (כאמור) הדברים מלמדים שישנה כמעט וודאות שתהיה פגיעה עתידית, ואז ההגנה על קורבנות עתידיים קודמת.

לעומת זאת, כאשר התבררו הדברים – איני מבין את הרשות ואת הזכות שלא לפרסם. זוהי חובה מהתורה – חובת ההצלה של אי-עמידה על הדם, ביעור הרע מתוכנו, והגנה על נפגעים עתידיים, ואיני מבין כיצד ניתן להתכחש לה. ההלכה מחייבת לעשות זאת, וזה מהותו של ״לשון הרע לצורך״.

בעיקר צריך להסיר לגמרי ממערכת השיקולים ״בוודאי עשה תשובה״. לתשובה יש כללים. בראש ובראשונה חייבת להיות הודאה פומבית (לומדים אותה מיהודה ותמר, ומעוד מקרים); חייבת להיות הכרה בפגיעה בנפגע; המשנה מדברת על אורחות תשובה (״שבירת פספסים״) ועוד ועוד. במישור האמון באדם – אכן אנו מניחים כי תלמיד חכם שחטא בלילה עשה תשובה ביום, אולם אין להנחה זו כל רלוונטיות להימנעות מחובת השמירה וההגנה על נפגעים עתידיים. אין רשות לאף אחד להסתיר את המידע הזה, וכל הסתרה היא חלק מהפגיעה העתידית.

לא זו בלבד, פעמים רבות משתמשים בטיעון ״חילול השם״ כדי להצדיק כיבוס כביסה מלוכלכת בהסתר. איני רואה חילול השם יותר מזה. שמו של הקב״ה לא מתחלל כאשר מצילים עשוק מיד עושקו; שמו של הקב״ה מתחלל כאשר טוענים שיותר חשוב לו שמם הגדול של מאמיניו מאשר עשיית צדק והגנה על נפגעים. קשה לי למצוא חילול השם גדול מראיית הקב״ה ככזה.

האם קבלת תשובה לשאלתך ?

כל טוב