שאלה
ב"ה
שלום כבוד הרב חנן שוקרון.
מה הכוונה עד שנוכל להוציאן ממנו בראיה חזקה ?
במדבר פרק כז ח
וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמר אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ
ספר החינוך מצוה ת - מצות דיני נחלות (מ)
והוא הדין שיש לנו לדון על הדרך שאמרנו היכא (היכן) שאמר הנותן מתנתו בלשון אם, כגון שאמר נכסי לפלוני (א) ואם מת ינתנו לפלוני (ב), שאין אנו באין לדון כן מטעם לשון אחריך, אלא טעם הדבר מפני שאנו אומרים כי הראשון זוכה בגופן של נכסים ובפירותיהן, ולעולם מוחזקין בידו עד שנוכל להוציאן ממנו בראיה חזקה (2). אבל היכא (היכן) שכתב נותן נכסי לך ואחריך לי או ליורשי. אף על פי שלא הזכיר לשון מעכשיו בשיור זה. יש לנו לדון שאם מת מקבל מתנה שיחזרו הנכסים לנותן או ליורשיו, ואפילו ירד ומכר מקבל מתנה הנותן מוציאן מיד לוקח (קונה) לכשימות מקבל מתנה, שאמרו חכמים בזה שם קל"ז ע"ב, שכל שמשייר לעצמו או ליורשיו אינו אלא כמפרש מתנה זו תהיה לך לאכילת פירות כל ימי חייך.
תודה ממשה
תשובה
שלום משה,
יישר כח על התמדתך בלימוד ספר החינוך.
יש לנו כלל בסיסי בכל דיני ממונות, והוא: "המוציא מחברו עליו הראיה". הסבר: מי שהממון נמצא אצלו, נקרא 'מוחזק', הממון בחזקתו. כדי להוציא ממנו את הממון, צריך התובע להביא ראיה.
לכן אומר כאן ספר החינוך שהראשון זוכה בנכסים והם מוחזקים בידו בצורה מוחלטת. אלא אם יש לנו ראיה חזקה, כבכל דין, ויהיה אפשר להוציא ממנו.
עלה והצלח!