שאלה
עלה במוחי רעיון בנוגע למושג "עולם הבא".
גישות קטנוניות למיניהן מציירות את המונח הנ"ל כמין עולם חדש באופן הפשטני שלו.
חשבתי על כך לעומק וניסיתי להתבונן במונח מצד עומקו: הרי ידוע באופן מוכח שכל עולמו של האדם הוא סובייקטיבי לו ורק לו. לא ניתן בשום אופן להוכיח שקיים עולם כלל אלא כל החוויות החושיות של האדם מתורגמות כמעין רצפים חשמליים במוחו בעוד שלא ניתן להניח כלום בנוגע למקור ממנו באו. זהו העולם שלנו. בהסתכלות שכזו, הוא אשלייתי בדיוק כמו העולם הנראה לאדם בעודו חולם (גם שם הוא רואה, שומע, מרגיש וכו').
האם ניתן להתייחס למונח היהודי "עולם הבא" כאל מציאות החיים אותה חווה האדם *כסובייקט* (בדיוק כפי שהוא חווה בעולם הזה) כאשר פסקו לפעול המערכות הגופניות שלו?
באופן זה נענות השאלות של אותם מדענים המנסים "להוכיח" שכל עדויות המוות הקליני וכד' אינם מעידות על עולם הבא אלא הם תוצרים של השפעות פיזיולוגיות במוחו של האדם? דהיינו, ניתן לומר שאכן אותם השפעות (שניתן ליצור אותם באופן מלאכותי) הם הם השיטה לדמות מוות והאדם אשר מתנסה בכך בעצם נמצא ב"עולם הבא" במלוא מובן המילה כשם שהאדם המת "נמצא שם"?
אני מקווה שהצלחתי להתנסח איכשהו באופן שהובנו דברי.
תודה רבה,
תשובה
בס"ד
שלום רב,
המושג 'עולם הבא' לפי הרבה מאוד הוגים הוא לא עולם נשמות אלא העולם הזה בתקופה העתידית. עולם בו יחיו בשילוב של גוף ונפש לאחר תחית המתים.
את הרעיון שלך אפשר לייחס רק לתקופת הביניים - עולם הנשמות שם נמצאות הנשמות לאחר שהגוף מת עד שישובו ויתאחדו עמו בתחית המתים.
מכל מקום, דבריך מזכירים מאוד שיטה של הוגה בשם לייבניץ, הוא כינה את היצורים הרוחניים הללו "מונדות". עיין בקישור בויקפדיה בפרק על 'המונדות'
http://he.wikipedia.org/wiki/גוטפריד_וילהלם_לייבניץ