שאלה
כידוע לי ישנם שני עולמות:
עולם הזה
ועולם הבא
האם זה נכון שיותר קשה לנשמה להתקיים לחיות בעולם הזה?
אנשים שמתו-נשמתם פטורה מלרצות את ד'?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
המושגים "עולם הזה" ו"עולם הבא" נזכרים בחז"ל אבל יש בין הפרשנים דעות שונות לגבי משמעותם המדוייקת.
הרמב"ם סבור שעולם הבא הוא עולם רוחני שיש בו קיום רק לנשמה בלי גוף.
לעומתו הרמב"ן מבין שעולם הבא הוא העולם שלנו בתקופה העתידית, לאחר שיבוא המשיח והעולם הנוכחי יגיע לתיקונו. לפי הרמב"ן בעולם הבא יחיו כמו עכשיו בגוף ונשמה יחד אלא שתהיה זו תקופה שכולם יהיו צדיקים והעולם יהיה מתוקן וטוב.
למחלוקת זו בהבנת המושג "עולם הבא" יש השלכות אודות המשמעות של 'תחית המתים'. לפי הרמב"ם גם לאחר תחית המתים אנשים עדיין ימותו מפני שהמקום הסופי של הנשמה הוא בעולם הבא = עולם הנשמות הרוחני. ואילו לדעת הרמב"ן התכלית שתהיה לאחר תחית המתים, היא של חיים שלמים בגוף ונשמה כמו שהיה בגן עדן לפני חטא אדם הראשון.
האמת היא שהתמונה יותר מורכבת מפני שלפי הרמב"ן "עולם הבא" יתקיים לאורך האלף השביעי ולאחר מכן הכל מתחיל מהתחלה במחזור חדש של שבעת אלפי שנים.
לשאלתך אודות הקושי של הנשמה בעולם הזה (הדבר מתאים יותר לשיטת הרמב"ם שמקומה הטבעי של הנשמה הוא בעולם רוחני בלבד) אפשר לראות את הדברים משני צדדים:
מצד אחד הנשמה היא חלק רוחני שבאדם לכן מתאים לה יותר להיות בהויה הרוחנית ממנה היא באה. מצד שני ההתפתחות של הנשמה וההתקדמות שלה היא בעולם הזה ולכן יש חשיבות ותכלית לקיום שלה בתוך הגוף בעולם הזה.
את המורכבות הזאת של מצב הנשמה בשני העולמות בטאו חז"ל בקיצור ובדיוק באומרם:
"יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" (אבות ד; יז)