שאלה
לכבוד הרב אבנר בן יוסף
מאז ילדותי אני מתמודדת עם אופי עדין ולפעמים גם שקט, אני מתנהגת בנחמדות ובעדינות לכולם ולמדתי כל חיי בבתי ספר דתיים. בשלב זה בחיים אני במקום חדש, בצבא, ואני נפגשת עם אנשים שמאוד שונים ממני ולפעמים אני מרגישה שהם מורידים אותי ומשתמשים בתעונת העדינות שלי כחולשה- מנצלים ומתנהגים בצורה לא יפה וזה קשה מאוד להתמודד עם זה.
מה דעתך על עדינות? האם זאת תכונה טובה או שכדאי לי לשנותה כדי להשתלב החברה של היום? איך אוכל לדעתך להשתלב ולהביא את עצמי לידי ביטוי בלי שיתנהגו אלי כאל חלשה?
תודה רבה,
מאדוה
תשובה
שלום וברכה,
מידת העדינות היא מידה טובה מאוד, שחז"ל שיבחו אותה מאד.
דוגמא אחת לכך מיני רבות, מובאת בפרקי אבות : "לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז".
אדם שיש לו את מידת העדינות, הוא נעים לבריות, יש לו מידות טובות, יש לו עדינות הנפש, שזה דבר מבורך.
לצערנו בעולם הרחב, ישנן מקומות שרואים בעדינות חולשה, ולפעמים מנצלים את העדנות של החבר לרעה, וזה דבר לא ראוי בכלל.
לכן אני מציע לך, לשמור על מידת העדנות שבך, ולהמשיך ולהשתמש בה.
אך במקום שאת מרגישה, שזה מנוצל לרעה ע"י הצד השני, תקני לך מידי פעם את מידת העזות, ותעמדי על שלך .
תהיי כמו דוד המלך, שידע להיות עדין כשצריך ולהילחם כשצריך.
כפי שנאמר במסכת מועד קטן (ט"ז:) : "הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ"
שהכוונה, שכאשר היה דוד יושב ללמוד תורה היה מעדן עצמו כתולעת שהיא רכה, אך בשעה שיוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ ומתחזק. כך עלייך לנהוג, ובכל מקרה, לא לאבד את מידת העדינות המבורכת שבך.
ברכה והצלחה