עדות של אשה

בס"ד


האמת היא שכשאני חושב על זה בעומק יותר גדול אני מבין שזה נושא קשה מאוד לדיון ומחשבה כיון שמעמד האשה הוא נושא מאוד מדובר היום, ופסילתם לעדות היא "פסילה" שכמובן מנוגדת לכל המאמץ השני של העלת המעמד של הנשים.
אני חושב שהמאמץ למנוע את הסבל הנובע ממעמד האשה הפגוע– הוא מאמץ נכון. צריך להשתדל להפסיק את העוול הכרוך בקללה "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". זו "קללה", ואנו צריכים להשתדל להביא "ברכה" לעולם כמו שנצטווה אברהם אבינו.
לכן הדיון בענין זה הוא טעון בהרבה רגשות, וקשה גם לי לדון בו בצורה סטרילית. אעפ"כ חייבים לנסות. ובכן:
אלוקים ברא את האשה מלאה חיים. הוא קרא את שמה "חוה" כי "היא היתה אם כל חי". העובדה שהאשה היא כל כך מלאה חיוניות גורמת לכך שהכל נתפש אצלה "חי". הכל נתפש לא בתור דיון עקר כצופה מן הצד חסרת פניות ורגשות – הכל נתפש מעורב מאוד. מלא רגש ואמפתיה. מלא עוצמה של שותפות בצער או בשמחה. מלא מלא חיים.
בדרך כלל זה טוב מאוד. לצורך גידול ילדים – זה הכרחי. אהבת החיים הזו. הפתיחות. השמחה הפורצת. היופי. העדינות. כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים הם ממש הכרחיים כשרוצים להביא ילדים ולתת להם שמחת חיים.
בבית דין הדיון הוא סטרילי. הדיינים מרוחקים מאוד מהנדונים. אסור להם להכיר אותם. "לא תכירו פנים במשפט". אסור לרחם. אם באים לפניך עשיר ועני לדין וראית שהעני חייב – אל תחייב את העשיר בגלל שחסרון הכסף לא יורגש אצלו. אל תזכה את העני שאין לו לחם להאכיל לילדיו. אתה צריך לדון דין אמת ואחר כך אם תוכל - תעשה חסד אישי עם העני מכספך.
לפעמים בית הדין מוציא עונשים קשים – וגם זה מנוגד לאופי החיים. ובענינים אלו הדייני והעדים הם באותה קלחת. "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו".
היכולת לדון או להעיד בענינם אלו שטעונים הרבה רגשות סותרת מחייבת ריחוק גדול. כמעט אטימות רגשית. "כמעט" ולא ממש. אבל קרוב מאוד.
אלוקים ברא את האשה אחרת. והאחר הזה טוב לחיים ולא טוב לבית משפט. וזה טוב כיון שבית משפט הוא דבר נדיר לרובנו. רובנו הגדול לא היה ולא יהיה כלל בבית דין או בית משפט לעולם. לעומת זאת כמעט כל הנשים מביאות חיים לעולם. ושמחת חיים לילדים.

בהצלחה