עבודה בשבת

ב"ה

רינה

ברכת ה' עלייך!

א. עיקר האיסור הוא גזירה של חכמים שאסרו לקבל שכר על עבודה הנעשית בשבת גזירה משום איסור מו"מ. אומנם יש מי שלמד בשיטת הרמב"ן בפרשת אמור לראות כאן מעין איסור דאורייתא, מה שהופך את הבעיה לחמורה בהרבה.

ב. בעניין שכר עבודה על מה שנעשה בשבת, אכן כל ההיתר הוא רק בשעה שהעבודה נעשית בהבלעה. היינו שיש אפשרות להתבונן על העבודה כולה ולא רק על מה שנעשה בשבת. ואכן, עבודת המלצרות כוללת גם הכנה מרובה שאותה יש לראות כחלק מהותי מהעבודה.
כך ניתן לשלם לאחות העובדת עבודה חודשית כשבתוכה גם תורנות שבת וכו'. זהו שכר חודשי המותר. (עייני בשולחן ערוך סי' שו' סע' ד').
(אף שיש חולקים ביחס לשכר שבת על מצוה, ניתן להעלות שאלה זו גם ביחס לתשלום לקורא בתורה או לחזן.)

מטעם זה, נראה שמבחינה הלכתית צרופה, מותר לעבוד ולקבל שכר על עבודה הנעשית בשבת.

ג. אלא, שכאן עלינו להגיע לדיון העקרוני. ברור שמהרבה בחינות ראוי שלא לעבוד גם אם מדובר במעשה שמותר מבחינה הלכתית. ולכן, במקום שבו העבודה נעשית כחלק מעבודה חודשית קבועה או לחילופין במצבים בהם המצוקה הכלכלית גדולה, אין לי ספק שמותר לעמול ולעבוד גם אם חלק מהעבודה מתבצע בשבת כשהתשלום הוא על פי הדרך המותרת לעבודה בהבלעה. (קיצור הדינים מצוי בשש"כ חלק א' פרק כח').
אבל, כאשר העבודה היא כדי לממן לי את לימודי הנהיגה או לצורך מימון הפלא פון הפרטי שלי, לצורך רכישת בגדים יקרים יותר ממה שהורי קונים לי וכו', כל זה לא נראה לי כראוי לדחות את כבודה של השבת וגם הדבר מותר מבחינה הלכתית, ראוי למחות בידי מי שעמל בכל שבת. כמה הפסד יש למשפחה שלא כל בניה ישובים מסביב לשולחן השבת וחווים יחד את חוויית השבת?
לכן, אם זה לא נצרך אינני ממליץ על עבודה בשבת. ואף שאין ביכולתי "לחדש" איסורים כדי להאדיר את מקומה ומשמעותה של השבת, המשפחה ומה שביניהם, לא נראה לי להמליץ טוב על העושים כך.